סוף של יום ארוך ואת מקבלת אותי בחיוך, ולמרות הפחדים שלי, למרות הפחד מהחזרה לתבניות התנהגות של פעם, נעים לי, והביחד של להיות, מתערבב לו בלבד של המקלחת, כי כנראה אני לא אבין אף פעם איך אפשר להתרחץ במים שנועדו לבישול ביצים קשות ואת לא תביני את ההתעקשות להתקלח במי קרח, ובכול זאת זה ביחד של שיחה, אוכל והאוס שהתגנב לו פנימה, צולע ומאתגר.
ואחרי כן, מיטה, ורוצה ואת רוצה אבל אין, חמישה עשרה שעות במשרד, יום שלם של לסחוב את משמש בבטן אצלך, עייף לנו.
המיטה רכה ומפנקת, והניסיונות לשלהב אחד את השני יוצרים רק נעים, שדוחה שינה וקץ ליום שכבר מזמן צריך להסתיים.
הרצון קיים והיכולת קצת פחות, והחרמנות גואה ומפריעה, עד שאני מציע סקס של עצלנים.
את שואלת "מה זה? סקס של עצלנים?"
אני מסביר ואת צוחקת.
ובסוף כשאני מסיים, ואת ראשך על חזי, העולם שלי כולו מתכנס לשינה נעימה, אני מבין שסקס של עצלנים, זה סקס של אהבה.
לפני 15 שנים. 18 בנובמבר 2009 בשעה 11:54
