לפני 16 שנים. יום שישי, 28 במאי 2010 בשעה 20:40
לחיות איתי,
ממש לא,
לצד הדברים החיוביים שלי אני מביא לשולחן לא מעט מטען שלילי,
אותם תכונות שעושות אותי מוצלח בעבודה, תכונות שאני מטפח לא מעט, אותן הפרעות מוקצנות שמצאתי להן שימוש, נהדרות לשימוש בעבודה ועושות אותי בלתי נסבל בחיים (לפעמים).
ואז זה עובר, ואני חוזר למצב צבירה שפוי, הדקות של אחרי הסערה שבראש, אחרי העייפות. כשאני נרגע, ומביט לאחור, כועס על עצמי, על מילים שלא היו צריכות להאמר, על הריכוז בעצמי, אני רואה.
אני רואה שקסמת ורקחת ועשית את כול הדברים הקטנים שהם עבורי. את הרגעים האילו של ההבנה שלך, של הנתינה שלך, צפים ברורים ונהדרים.
אני רואה ומודה לך.
ואוהב אותך, קבל עם, עדה וסוטי הכלוב.
תודה.