סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

REBIRTH OF BENT

There Ain't No Such Thing As A Free Lunch -TANSTAAFL!

אם את/ה נהנה ממה שאת/ה רואה וקורא/ת, ורוצה לייצור אומנות, אני מחפש מודל/ית או מודלים לצילום, ערום/בדס"ם/הרבה חבל :) בעיקר אבל פתוח לכול רעיון שווה
לפני 12 שנים. 2 במאי 2011 בשעה 8:50

זכרון קולקטיבי מופיע במד"ב לא פעם, זכרון מובנה העובר מדור לדור כאילו הוא היה שם, לתולעים יש זכרון דומה, גם לשאר אורגזיזמים פחותים.

מהצד השני של הזכרון הקולקטיבי יש את זכרון העם, עמים זוכרים דרך סיפורים, דרך הנצחה, פולקלור, שירים, עמים חוקקים זוועות ונצחונות בקולקטיב, וזו שאלה טובה האם הזכרון הנצרב דומה לזכרון האמיתי.

לדור שלוש כמוני (ולא באפל עסקנו), ואפילו לא דור שלוש ישיר, כי סבי וסבתותי ידעו שלא להיות שם, אבל לארבעתם ביחד היו לא פחות מ 20 אחים ואחיות, מתוך הקולקטיב הזה שרדו סה"כ 9, כמעט חצי משפחה קרובה, כשסופרים את בני הדודים, ההורים, האחיינים, המספרים נהיים מכריעים.

וכך עובר לו המשא אלי, אלינו, אל הדור שלא ידע את הזוועה, מעטים מחברי הם דור שני, לבנותיי, כבר אין סיכוי לשמוע סיפורי שואה יד ראשונה בגיל שבו הם באמת יוכלו להבין את גודל הזוועה.

מה עושים כדי להעביר את המשא? איך זוכרים את האמיתי ולא המסופר, איך מעבירים את הזוועה ולא את ההעצמה שלה?

----------------------------------------------------------------
למה חבל שדווקא היום הורידו את בן לאדן ומה הפוטנציאל ההיסטרי שכמובן יפספסו במשרד החוץ.

ביום כזה דווקא, אחרי עשר שנים, הצליחו כוחות ארה"ב לחסל את זה שהיה אחראי לפיגוע הנורא בתולדות ארה"ב, צורר קטן ששאף להיות כמו אבל לא הצליח.

השמחה שנרשמת בארה"ב מוכיחה את חוסר ההבנה הכללי של תושביה, השנאה של העולם ההוא אל ארה"ב ואל ישראל, אינה טמונה באיש אחד, היא זכרון קולקטיבי מהסוג האחר.

את הזדמנות לקשור את הצורר האחד לצורר השני לא יקחו במשרד החוץ, את ההקבלה בין ארגון טרור לנאציזים לא יעשו, גם עם האידאולגיה דומה עד זהה.

ואולי חבל כי הקשר שייוצר בין אחד לשני יסמן סיום, ואת הזכר של 6000000 מיליון יהודים וחמשת אלפים ומשהו אמריקאים, לא צריך למחוק מוות אחד קטן.

לא קשורה - איפה שהוא במעבה הבלוג שלי, יש טקסט שמדבר בין השאר בדיוק על זה - על ההקבלה בין טרור לשואה.
ועל כך, שבישראל, ההקבלה נעשתה מאז ומעולם, בעיקר באופן הסיקור של טרור ופגיעתו. ועל התוצאה של ההקבלה הזו.

ההקבלה הזו, הייתה אז וגם היום, עצובה בעיני.

כי היא פוגעת בערך השואה, בזכרון שלה ובעיקר בהבנה שיש הבדל בין טרור לשואה, אולי לא מצידם של הקורבנות, אבל, ללא ספק מצידם של המבצעים.

ויש בה עוד צער, כי היא מעצבת זכרון קולקטיבי שמונע על ידי שואות.
לא שואה אחת בלתי נתפסת ומשמעותית, אלא המון אחרות, שאינן באמת שואות, אבל מקבלות שם התואר הזה.
נוצר תהליך דיאלקטי, של אימוץ רעיון השואה לכלל הזוועות שאדם מסוגל לעולל לאחר, ואז מזדעזע לו ליברמן או טמבל אחר במשרד החוץ, מן העובדה שאחרים הם אנטישמים/נאציים/מזלזלים בשואה/מאמצים אותה לצורך תיאור "נפגעי סכסוך אזורי" (אני משתדלת להמנע מניסוחים טעונים ושואתיים) ובסופו של התהליך הדיאלקטי שמטרתו הייתה העלאה על נס של שואת יהודי אירופה, מסביריה הרשמיים של מדינת ישראל מוצאים את עצמם זועקים לשאר גויי העולם לנו מותר שואה, לכם אסור! ובעצם זעקתם ומסים את זכר השואה, הלקחים ממנה והאפשרות ללמוד ממנה ולכבד אותה.

בקיצור, בין אם זה נובע מאזלת ידו של המכהן הנוכחי במשרד החוץ או בשל העובדה שכל המסבירים כבר היו בטקסים וכבר כתבו נאומים, בזמן שאובמה העיר את העולם בהודעתו הדרמטית (שנים עוד ירוצו קונספירציות על החלטתו לקטוע את שידורי "המתמחה סלבס" של טראמפ עם הודעתו הדרמטית), לא משנה מה הגורם לכך, העובדה שישראל החמיצה הזמנות היסטורית לקשור בין שואת העם היהודי לחיסולו של רב מרצחים, היא לשם שינוי, עשיה של הדב הנכון.
לפני 12 שנים
Bent - בין נכון לחכם יש הבדל.

בשפל התדמיתי הנוכחי שלנו, בהפסד המדהים שלנו למערכת ההסברה הפלסטינאית, כבר באמת שאין לנו מה להפסיד.

מצד שני, אני לא תוהה אם איננו במיטבינו כשאנו מפסידים.

דרך אגב אני די בטוח שהסכמתי איתך אז שלא צריך לחבר בין השניים, אז אולי בדו שיח הפנימי אחד, ולעולמי שני?

מנהג לא חכם.

לפני 12 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י