REBIRTH OF BENT

טקסים בכול מקום,
זכרונות חקוקים מועלים להם מהאוב לטובת הכאב שלא נרפא מעולם,
אחד גינגי, שרק רבתי איתו, ומעולם לא ציפיתי שאובדנו יהיה עימי עשרים שנה אחרי,
אחד צעיר שהכרתי שעות ספורות, ואחר כך שטפתי את דמו מעלי,
ואני שמח בחלקי, חייל קרבי עם מעט גופות באמתחתו,
אני כואב בכאב אבי, חייל מילואים עם מספר כו רב של גופות שאינו זוכר את כולם.

אני מכיר ומצר על כאב המשפחות, שפעם ביקרתי והיום אינני מעיז יותר, כי הם בני עשרים, ואני בן ארבעים,
כי הם חבקו נערות, ואני אב לשלוש ושבע שמיניות,
כי הם מקצועם היחיד הוא הזכרון, ואני חובק קריירה,
כי הכאב בעיניים, של מה יכול היה להיות,
הוא משא שכבד לשאת שלא עבור הקרובים ביותר.

אבל הכי,
אני שמח בגאון ששם את יום העצמאות, מיד אחרי הכאב הזה,
כי מהכאב הכי עמוק, באה לעיתים ההתרוממות הכי גבוהה.
והיום אני תמיד לבד בראש, ומחר אהיה שוב חלק מכולם.