"זה סוג של מקום שלא בקרואטיה" הוא אומר לה באוזן, לאנה, "לובליאנה, לא בלי אניה."
והיא שמה רות, או רחל, או סתם שם ישראלי אחר תוהה, למה זה קשור?
כלומר היא כבר קשורה, או יותר נכון מרותקת למזרון, אי שם בחורבה, ערומה, מצפה למשהו שיהיה אחר, לזה היא נכנסה בעינים פקוחות.
טוב גם זה לא מדויק, לאוטו היא נכנסה בעיניים פקוחות, כמה שניות אחרי כן היא כבר חבשה כיסוי עינים שהוצמד לראשה עם מסקין-טייפ.
נסיעה של כמה דקות טובות מהמקום שבו היא חשבה שהיא משאירה מאחוריה את הילדה הטובה שהיא לטובת הרפתקאה.
והוא מהלך סביבה, היא חושבת לעצמה, הוא בטח מרוצה מעצמו, הרי היא הסכימה להכול מראש, חתמה לו חוזה באינטרנט, אבל על מה הוא מדבר לו שם למעלה כשאני ערומה.
היא מנסה להבין את מצבה הנפשי, נעה בין מרוגז, שלא היה צפוי כלל, ללא בנוח שהיה מעט צפוי, לתסכול, אבל היא לא מצליחה שלא לתהות, איפה החרמנות שלי?
הוא מלהג בטלפון בצד החלל, רוסית אולי כי קצב המילים גבוה והטון לא מוכר.
היא צריכה להשתין ומחליטה שלא לחכות, היא חושבת לעצמה "טקסים של תחנונים על משהיא אחרת", מתרכזת, בונה לחץ, היא מצליחה להשתין את הרוב אל מחוץ למזרון שעליו היא שוכבת, אבל הסוף, נוזל על ירכה ועל המזרון ומעט מגיע עד ברכה, נספג שם במזרון.
היא שומעת אותו צוחק ולא יודעת אם ראה בכלל.
בטח ראה.
אבל לא מגיב?
זה באמת משחקי שליטה כאן? הערום והקשירה כבר כאן, אבל אניה? מי זו אניה? SALLY WHO THE FUCK IS SALLY, היא מזמזמת לעצמה.
זה לא המוד הנכון.
פנטזיה של שליטה לא אמורה להיות כך.
המזרון מתכופף לשניה, וריח של בושם נשי אופף את אפה, "כבר הבנת שאין לך מושג מה קורה?" שואלת משהיא, והיא מחייכת, לא יכולה לעצור את עצמה והרי פיה חופשי, אז הצד המרדנישבה משתלט שוב על המוח והיא מוצאת את עצמה אומרת "אהה, אניה? הגעת! אם הגעת כבר בטח אפשר להתחיל, אנחנו כבר לא בלובליאנה".
