זה לא שאני צריך סיבות לקשור אותה, בטח ובטח שלא בעירום, אבל הפעם היה נחמד לראות אותה מתיישבת על כסא האוכף ומחליקה לתוכה את הויברטור שבמרכזו, היה נחמד לשמן לאט לאט את עכוזה ולהחדיר לתוכו את הפלאג המתנפח והכי כיף היה להחליק על עיניה את כיסוי העיניים. היה כיף לכפוץ את רגליה לרגלי הברזל העבות של הכסא, והיה נחמד לנשוך את קרסולה, בכול רגל עד שצעקה נמלטה מפיה העקשן.
היה נעים ללכת לצידה וסביבה, ללטף עדינות כתף ובטן, לגעת ברכות שלא רומזת כלום.
ואז להפעיל את שני הרטטים.
היה מדליק ומרגש, לראות אותה אוחזת במוט האוכף שלפניה ונשענת, להתבונן באצבעותיה כשהן מתהדקות ומרפות , ולבוא קרוב אליה מאחור, לחבק, ולמתוח את ידיה כלפי מעלה, לאזוק אותה ולמתוח חבל למעלה ולמתוח את גופה רק מעט מעבר לנוח , מעט מורמת כדי לראות אותה מתחילה לעלות ולרדת אל מול משקלה ואל מול הויברטור הרועד במרכזה.
אבל היה פשוט נפלא להפסיק את הרועדים, שנייה בדיוק שנייה לפני שהנשימות שלה הופכות קצרות והיא מתקרבת לנקודת האל חזור.
ואז להניח את ראשי על כתפה ולשמוע את הקללות הנמרצות שוצפות מפיה במבול של תלונה וכמיהה, לרכב על גל הקול עד השקט.
ואז ללחוש באוזנה "זוכרת את שיעור האיות האחרון? אז אני לא מאיית, אבל איך את עם מספרים? כי היום אנחנו נשחק בשבע בום!!!".
-----------
זו שזה מוקדש לה יודעת.
עכשיו אני מובן?
