היא מביטה בו בערב, וחושבת לעצמה " מדהים מה אני מרשה לו לעשות לי", רק הסנאפ הזה של ראשו והמבט שלו אליה, גורם לה להבין שהיא ממש אמרה את המשפט בקול רם.
החיוך על שפתיו, שנמרח לו מצד לצד של מוח כול כך יצירתי גורם לה לתהות למה לעזאזל היא הכניסה את עצמה עכשיו.
"מרשה?" הוא שואל, ללא שום התראה הגיונית הוא רץ לו אל חלון הסלון הפונה אל הרחוב, דוחף את פלג גופו עליון החשוף אל מחוץ לחלון והיא שומעת אותו שואג "אני מורשה, היא אמרה לי שאני מורשה", החיוך על פניו כשהוא שב ומביט בה, גורם לה לאושר מהול בפחד, זה המבט שלפני, לפני שהוא מוצא משהוא חדש לעשות.
הוא מתקרב אליה, מסמן לה לקום ומיד מתיישב במקומה החם ומושך אותה אל ברכיו ומחבק חיבוק דוב בידיו, וכך כשראשה מוצמד לחזהו היא מעט נטולת אוויר, וכמעט נטולת חופש תנועה הוא שואל אותה "את יודעת מה הבעיה עם הרשאות?" בשתיקה שאחרי היא מהננת אל מול חזהו לשלילה והוא ממשיך "קיומם של הרשאות, מניח כי יש גם דברים אסורים, ואני, אני שונא גבולות לא מוגדרים, אז בואי נחפש לנו גבולות הלילה".
היא מרימה את מבטה אל עיניו ורואה את ידו המושטת אוחזת חגורת עור, ובזמן שהיא תוהה מאיפה החגורה, ולאן היא הכניסה את עצמה, היא לא יכולה שלא להודות, לחפש גבולות מעולם לא נשמע יותר כיף, ומיד עוברת לרשימת המותר שלה שהיא רק עבורו כדי להבין בראשה שלה, מה היא באמת אוסרת עליו.
-----------------------
התחלה שהיא כנראה גם הסוף
ותודה למוזה
