לפני 10 שנים. 28 ביולי 2014 בשעה 11:46
על עיניך,
עליהן תחבושת אישית אחת ושנייה אוטמות ומרחיקות אותך מהעולם.
אני משחיל בין רגליך המהודקות לבקשתי את נשק יום הדין, ההיטצאי.
כורך אותך בתכריכים עשוי מדי ב' ישנים, מהדק את הכול בפלססטיק נצמד לעמידות בכול אב"כ.
וכך חנוטה, אני מפעיל את הטולויזיה המסקרת לוויה אחר לוויה כשאת מתה את המיתה הקטנה שוב שוב על מיטתנו.
--------
היום ה21, חשק ליצירה כמעט ואין לי, גם לא למשחקי היום יום הרגילים ובכול זאת.
----------
מכרה חדשה הפנתה אותי לספר שמעכל את ראשי. הוא כול כך קיצוני שאני מוצא את עצמי מאבד נשימה ומסב מבט ועדיין כמו תיכוניסט שגילה את סרטי האימה, צופה/קורא עוד אקט של זוועה.
----------
הרעיון של לצלם גדמים אוחז בי בחוזקה.
שבוע הבא גם יקרה.
-----------
תוכניות, קצרות טווח ארוכות או אחרות כולן בערפל.