ולטפס בחזרה, סוג של סיפור חיי בהקצנה.
-------
היה סופ"ש משובח, ביותר!
עמדתי אל מול תמונות שלי במוזיאון, ואני חייב להגיד שזו ההרגשה מוזרה שעברה בי אי פעם.
כמה ימים אחרי ואני ממש לא מצליח לפרק אותה.
זה לא היה אושר ולא הרגשה של סיפוק מדהימה, זה לא דומה להרגשה של לראות פרויקט של שנתיים הנדסה ממריא, או המקבילה של מתחיל לעבוד.
מצד שני,
גנבתי לי כמה רגעים של להיות לצד תמונותי לבד, אינקוגניטו, לשמוע אנשים אחרים מעריכים, עוצרים, מתבוננים.
משעשע, נחמד, ושוב לא מעיף.
אני חושב על עיצה שנתן לי חבר צלם שמתחברת להרגשה הזו, בשתי התמונות הללו אין סדרתיות, אין המשכיות הן לא חלק מפרויקט שעבדתי עבורו (קשה או קל).
אני רוצה לייצור סדרות של דברים שמתחברים יחד לאמירה, צילומים מעבר לשנייה של מזל / עין טובה / טכניקה.
אני יודע מה אני רוצה לצלם, עכשיו העולם סביבי צריך רק להרגע קצת ושאוכל באמת להתחיל לצלם כאילו.
מתנדבים ומתנדבות יתקבלו בברכה :)