לפני 8 שנים. 12 במאי 2016 בשעה 18:13
אם יש משהו שגיליתי בימים האחרונים, זה שאם יש "יתרון" אחד בלמות צעיר עד כאב, הוא אולי זה שמשפחה שלך תדע עד כמה אהבו אותך. כי כול חבריך חיים, וזוכרים, ואם הם גם מוכשרים וכותבים, אז הם ישרטו את הלב לכול מי שאהב וילבו מדורת זכרונות שכמוהו לא רואים. וזה ממש בלי לקחת כלום מעד כמה האיש/ה היה מוכשר/ת, מקסימ/ה והכי זכאי/ת לכול הכאב הזה שנשפך. אני רוצה למות מספיק זקן שיוכלו להגיד, הםםםםם את רובי חבריו הוא קבר, הגיע הזמן להצטרף למלא אנשים שווים, ומצד שני שיהיו שם מספיק אנשים שיזכרו איזה סיפור אחד או שניים שווים. סוף המורבידיות הלילית.
