אינסומניה,
אני לחוץ, עייף ומשופע במיני שפעת, כתגובה אני לא נרדם,
זה הלילה הרביעי שאני חוצה שעות בלתי סבירות ער,
ער על מנות של אדרנלין לא ברורות שמשתחררות להן בשעות בלתי שפויות,
ער במחשבות על חברים שחסרים לי,
אהבות שאינני יכול לגעת בהן, לפתח אותן, לעשות להן כואב נכון, ונכון כואב,
והאהבות שלידי כול כך רחוקות, ישנות ולא מבינות.
ער,
עם דאגות של עתיד קצר וארוך,
של שיקולי הורות שמעולם לא הטרידו את מוחי,
של חיפוש עצמי שמעולם לא הטריד את מנוחתי!
ער מעבר לשילוש הקדוש של חרמן, רעב ועייף!
ער.
והלילה ניסיתי לערבב את הקוקטייל, ישנתי פחות, השקעתי יותר, הייתי נוכח, ואחר כך כשכולם כבר נפלו, שקעתי בבקבוק מובחר.
ועדיין אני ער.
-------------------
סופים נמתחים הם סיוט, הוליווד לא יכולה לעשות סרטי אימה טובים, כי הם בני שעתיים, סיוט הוא לא לקבל תשובה חודשים על גבי חודשים ולתפקד.
הייתי צריך לעשות דברים אבל אני לא שם, מדשדש באי החלטה משלי, הספנים של הימים הקדומים פחדו מימים ללא רוח, זה לעיתים לא חשוב אפילו שהיא לא תהיה רוח גבית ומסייעת, ימים ללא רוח הורגים.
אני בוהה בקבוצות שנוצרו בשבועות האחרונים, מוסיף סרקזם לכאב, ומאכיל את הכאב שלי בסרקזם.
בטלה רעה לי!
אני מקנא בקפטן אחאב, פתרון האגדה שלו, דרש לרדוף אחריה כחיפוש גיאוגרפי פיזי, החיפוש אחרי פתרון לבעיה הוא אחר.
הוא תלוי בשאלות הנכונות, שאני מעולם לא יודע אם אני שואל עד הסוף.
--------------
אני חושב שאלך לישון, כשאני עוד שיכור.
פולניות אהובות מתבקשות לא לדאוג סתם, לפעמים סיגר הוא סיגר, ואני מקטר כדי להוציא, לא כדי להיות ברור או באמת לחפש פתרון.
-----------------------------------
צילומים!
אין ספק שזה היה יכול לעזור, וזה נאמר כשהיום ממש לא הגעתי לנצל אחד שכזה.
בצדק ובכול זאת הרגשת החמצה.
--------------------------------
לכתוב אירוטיקה משובחת?
או סתם בינונית להחריד רק לכתוב!
--------------------------------
הבלוג המוזנח שלי לא ראה אומן מהמם אחד זה זמן, זה לא שהם נעלמו, חדוות הכתיבה כאן נעלמה.
הבלוג שלי בין יותר מעשור, הוא שינה פנים, כול כך הרבה פנים, והיום אני לא בטוח מה הוא יותר.
-----------------------------
צלם חבר, מעלה שלל תמונות, הוא מצלם נשים מושלמות, מג'ורנל,
הוא אמן, נהדר, כול פריים שלו מפוסל, מחושב, ומנציח שלמות נשית.
אני מת משעמום כשאני צופה בתמונתיו.
היופי באנשים איננו רק באילו שקרובים לאידאל פיזי כזה או אחר,
היופי הוא בחיוך שבין הקפלים של הגיל, באילו שאינם נושאים תפקידים קבועים, בשיער ערווה לא מעוצב, בחיוך מלא קמטים,
צלולוטיס! וסימני מתיחה, שלא לומר קמטי צחוק.
אני בורח לחשוב על צילומים, וכול מה שאני רוצה זה לצלם בקרקס של חריגים אנושיים ותל אביביים, או חיפאים, או מנהלל, או מקיבוץ, אבל אני רוצה את הקרקס האנושי.
------------------
אולי לא הייתי צריך לכתוב את מה שמעל.
--------------------
אני רוצה לכתוב מילים כדי להשכיב את מוחי לישון,
אני בוהה במסך במקום וחולם בוקבסקי.
שיכור לשיכור, אולי זה זמן טוב לקרוא אותו.
--------------
קראתי ספר בערב, חייו של טאו, תחפשו לבד, מד"ב משובח.
נזכרתי למה אני לא קורא בעברית, 380 עמוד בערך נעלמו בארבע חמש שעות,
שווה, תופס, מעניין, או שבעצם, הקצב המהיר הזה מסביר את זה שבסופו של דבר הוא ספר ריק?
נורמן מילר חזר למיטתי, אני קורא גם אותו בעברית לראשונה, הוא לעומת זאת, זז בקצב של שיכור, דף פה דף שם,
האחד היה ממתק השני ארוחה כבדה לעיכול,
ממה נהנים יותר?
-----------------------
העולם שלנו זוחל למיין סטרים ?
אני זוחל למיטה.
זוחלים
