אתמול בין כאב ראש לעייפות מצאתי את עצמי מגיב בחוזקה לכינוי, שם חיבה ראנדומלי, ג'נרי שנסיתה להעניק לי יקרה (הנה במבי את כאן!), גרר תגובה חזקה ממני,
וזה אחרי שאסרתי אליה להשתמש בשם חיבה הקשור לשמי, וביום אחר, כשהמילה אדוני הופיעה בשיחה, גם על זה קצת קפצתי :)
אז בלילה, כשאני ישן, כמובן חשבתי על הנושא, ואני עדיין חושב.
מסקנה א. אני מתעב כינויי חיבה שאינם מבוססים היכרות מעמיקה.
אם את רוצה לקרוא לי גוזל (דוגמא מפורכת, אל תנסו!) כדאי שיהיה עבר נושא נוצות והקשר.
מאמי על הטיותיו מעביר בי חלחלה, פיזית.
כפרה, מגיע ישירות מהמנהג הברברי של כפר עווניתנו (ופעם בשנה על ידי שחיטת תרנגול ונפנופו מעל ראש), כשאת אומרת לי כפרה שלי, את אומרת "היי אני אוהבת אותך כל כך שאני מוכנה לכפר על כל עוונותיך!", ואני תמיד תוהה, האם את באמת מבינה את עומק המחילה אליס? במיוחד אם מסתכלים על עוונותי במשקל הגישה הדתית שממנה צץ הדיון? והאם אני בכלל מוכן לקבל את ההגישה הדתית שיש לי על לכפר (נקצר, לא! תודה).
לא חתולי, ולא כלבלב (זה יהיה משעשע לראות מי ינסה את זה 😄 ), או פיצי, מוצי, קוצ'י ושאר ההטיות.
זה לא יכול להשמע טיפשי, להנמיך, או לא להתחבר אלי.
(פאק, אני די אהבל.)
מסקנה ב.
אני אוהב את שמי, אפילו פעם כתבתי פה בעבר, שאם את רוצה לתת לי מחמאה, אני רוצה לשמוע אותו מפיך יוצא בגוון הנכון.
מילים ואינטונציות, עשי משמי את כול מה שאת רוצה להגיד .
מסקנה ג.
תארי בדס"ם כשמות חיבה, מעבר ללהרוויח אותם ביושר, גם אותם אני מתעב.
אני בגיל/ גודל / הקרנה חיצונית, שילדים בתור קוראים לי אדוני, ואחרים פונים בנימוס לרוב.
ואני שונא את זה.
מספר הנשים שקראו לי "אדוני" כדוגמא, ברשותי, ושזה עשה לי חם בבטן ונעים בלב, על יד אחת לדעתי.
והאמת שאני כן מתגעגע לנקודה הזו, שהרווחתי את ה"אדוני".
-----------------------
התפזרתי,
עוד חושב.
אבל היי, אנא הוסיפו מחשבות, כי אני צריך קצת חפירה בנושא.
ספרו לי מתי כינויי חיבה עובד, מתי הוא לא עבורכם.
ספרו לי משהו מיוחד ...
כינויי שעשה לכם את זה, בדס"מי, או לא
(אחת שקוראת לי לעיתים רשע ויודעת למה :) )
