מפה לשם

אז החלטתי לא לעבור על זה בשתיקה.

חזרתי אל איש הבייגלה, כמובן בלבוש קצת שונה ומשקפי שמש ולצערי נטולת עקבים.

כן, זה קריטי להמשך הסיפור.

החוצפן המשיך לצעוק "בייגלה חם"! כן. ממש. תיזהר שלא תקבל כוויה.

ניגשתי ואמרתי שאני רוצה שני בייגלכים. שמתי את הכסף וקיבלתי את השקית. אז אמרתי לו "שומע, אולי אני אקנה ממך עוד כמה כי אני עושה אצלי מסיבה! נגיד, 25-30 אבל תעשה לי מחיר?"

אנחנו מתחילים להתמקח בעוד הוא בינתיים לא ממש מתייחס לכמה לקוחות שמתפספסים לו.

הוצאתי לו את המיץ עד שהגעתי איתו להסכמה על המחיר והוא מתחיל לארוז לי את הבייגלה.

" לא לא ללא....אני רוצה אותם בנפרד. שים לי כל אחד בשקית נפרדת כי אני לא יודעת איך בדיוק אחלק את זה ושלא ידבק לי וחלק במקרר ואולי חלק אני אקפיא"... 

הוא ממש התעצבן בשלב הזה. התווכחנו על הקטע הזה הרבה זמן. עוד לקוחות מפוספסים. ואז, אני טועמת מהבייגלה שהביא לי ו"מגלה" שהוא קר קפוא. אני: אדוני, זה קר. למה צעקת פה בייגלה חם? הוא: כי זה השם של זה ככה קוראים לזה! ומה זה משנה לך הכמות הזאת שאת קונה  לא תישאר לך חמה!!!

אני: וואי נכון. אתה צודק. אז אני אקח רק את השניים שכבר קניתי.

הוא: מה?!!! אבל אמרת שאת עושה מסיבה!!!!!

אני: כן. חברה באה אלי. אנחנו ממש נהנות יחד. מבחינתנו זאת מסיבה. יודע... לא צריך באמת מלא אנשים כדי לקרוא לזה "מסיבה". זה רק השם של זה.

מפה לשם, מזל שנעלתי נעלי ספורט.