מפגשים מהסוג האישי

אתמול ראיתי את תכנית האיכות והקלאט "חתונמי". 

סרט אימה. 

ולמה אני אוהב את רינת? זה קל. רואים הכל על הפנים שלה והיא לא מסוגלת לזייף.

למה אני לא אוהב את הגבר המוזר שלא הפסיק לחבק אותה בצורה גמלונית? 

בהתחשב בעובדה שהוא "החתן שכולו נשמה", הייתי מצפה ממנו קצת יותר לשים לב לכך שהוא חודר בצורה גסה (פעם אחר פעם) לתוך המרחב האישי שלה. 

אינטליגנציה רגשית אמרנו?