לפני שנה. 12 בדצמבר 2023 בשעה 20:58
67 ימים ולא 69. לא טעיתי(:
מי היה מאמין? מרגיש כמו סדיר רק עם שכל.
מרגיש כמו סדר רק עם צדקת הדרך.
מרגיש כמו סדיר רק עם שמחה אמיתית.
מרגיש כמו סדיר רק עם דאגה גדולה לכולם.
מחשבות בצו 8
מפגשים מהסוג האישי
אנילפני שנה. 17 בנובמבר 2023 בשעה 7:10
עוד הלוויה השבוע.
עוד בכי.
אני בסדר עם לבכות אבל למה בתדירות כזאת? למה הם הולכים לי?
הטובים ביותר. לא קלישאה, הם באמת הטובים ביותר.
ומפלס העצבים עולה ברגע שהדמעות יבשו.
אני רוצה נקמה ובמקום זה אני שומר בגזרה (משימה חשובה לכל הדעות ולא התקפית לכל הדעות). אני רוצה להילחם ואני לא.
העצבים יוצאים לכיוונים אחרים והשליטה העצמית נפגעת.
אבל שאתה עם 40 אנשים, אחד בתחת של השני, במשך 42 ימים... הם מחזירים אותך לעצמך.
אני אוהב את המקום הזה
ואני שונא את האכזריות של הצד השני. תנו לי לנקום, מגיע לי לנקום.
מחשבות בצו 8
לפני שנה. 7 בנובמבר 2023 בשעה 17:30
32 ימים על מדים.
אני עייף כל כך ושואל את עצמי כמה עוד אחזיק.
ואז אני נזכר בכל והזמן כבר לא רלוונטי, העייפות היא לא פקטור.
רק הרצון לנצח.
מחשבות בצו 8
לפני שנה. 6 בנובמבר 2023 בשעה 6:27
31 ימים
10 גזרות שונות
7 פעמים שעשיתי סקס
3 ימים שהייתי בבית
3 אחים במילואים
2 נשקים
2 אחים במילואים
חטופה אחת
חלום אחד שהתנפץ
מחשבות בצו 8
לפני שנה. 23 באוקטובר 2023 בשעה 22:18
פתאום יש הבנה שזה מחדל כמה שאני לא בכושר.
אז אני מתייחס לתקופה הזאת כטירונות. נכון, יש שמירות אבל יש הרבה זמן לאימונים. מנסה לתעל את הכעס על עצמי ועל המצב לחזרה לכשירות.
טירונות בזמן מילואים בשקט שלפני הסערה.
מחשבות בצו 8
לפני שנה. 18 באוקטובר 2023 בשעה 15:31
אני חנוק ולכן אני הולך לעשות משהו שלא עשיתי מעולם.
לפרסם כאן את הרצונות שלי, בלי שום מניפולציה שקשורה לעובדה שאני במילואים.
אתם מגעילים אותי, מנצלים את המצב כדי למצוא סקס כאן.
אני הולך לפרסם כאן את הרצונות שלי בגלל שאני חנוק וצריך פורקן. המילואים הם המפלט. תודה לאל שאני כאן ולא חושב בלי הפסקה על נ' ועל אחי הקטן. תודה לאל שאני כאן ולא מול הטלוויזיה. תודה לאל שאני כאן ולא בניחומי אבלים בלי הפסקה. תודה לאל.
אתם שואלים מה הרצונות שלי?
סשן בלבד. ללא חדירה וללא נשיקות. סשן של אינטימיות גופנית עם המון תשוקה, רוך ואגרסיביות אך לא רגשי.
מתי? יום ראשון יוצא לאפטר של 24 שעות.
אם זה משהו שמתאים לך, תכתבי לי. אם לא, תכתבי לי גם(:
תמיד אשמח לשיחה טובה ומנחמת.
מחשבות בצו 8
לפני שנה. 16 באוקטובר 2023 בשעה 2:45
אני עייף נורא. רק 9 ימים עברו מאז שהגעתי אבל עייפתי.
לא מהשמירות, מסדרי לחימה, אימונים והאנשים.
עייפתי מהדאגה לאחי הקטן שגם במילואים ועומד להיכנס לעזה בכל רגע, עייפתי מדאגה על נ' שעדיין נעדרת, עייפתי מהלוויות, עייפתי מסיפורי הזוועות, התמונות, הסרטונים והחדשות.
הסתכלו עלינו היום ואמרו לנו שאנחנו הגיבורים שלהם, חשבתי על עידן עמדי והשורה שלו "לעזאזל כמה גיבורים יש במדינה".
אל תהיו גיבורים ותחזרו אליי. בבקשה.
מחשבות בצו 8
לפני שנה. 14 באוקטובר 2023 בשעה 12:05
שזה יגמר הכל ישתנה. אני אקנה אקדח, אכנס לכושר ואאמץ כמה כלבים גדולים במיוחד. לי ולמשפחתי זה לא יקרה.
ואולי כולם לא ישתנה. ואולי לא היו דברים מעולם.
הלוואי ולא היו הדברים מעולם.
ועד אז, אהיה כאן עם נשק ארוך, בלי כושר ובלי הכלב שלי אבל עם שבועה אחת
פה זה לא יקרה.
מחשבות בצו 8
לפני שנה. 14 באוקטובר 2023 בשעה 9:51
זה מדהים איך אפשר לייצר מוסר מנותק מהשטח.
מחשבות בצו 8
לפני שנה. 23 ביוני 2023 בשעה 12:26
אני: הודו?
אנוכי: אתה לא זקן מדי?
עצמי: אתה צעיר ממש
אני: אתה לא צעיר ממש אבל לא זקן מדי. השאלה... כמה כסף?
אנוכי: אין לך כסף
עצמי: למי אכפת מכסף? עוף על הטיול שלך ותשתמש בחיסכון או משהו
אני: סתמו.
עצמי ניצח(: