אי שם לפני משהו כמו ארבע עשרה שנים, העזתי לעשות איתו את הצעד הראשון מחוץ לוירטואליה. הוא היה חכם בטירוף, מצחיק ובעיקר סבלני איתי והסבלנות השתלמה. הוא הפך לשולט הראשון שלי ואני טעמתי והתמכרתי. הוא לימד אותי כאב, התמסרות והנאה, לימד אותי להיות שפחה ובעיקר לימד אותי שגם אחרי שיחסי הבדס''מ הסתיימו אפשר להישאר חברים.
הוא היה אחד הצלמים המוכשרים שהכרתי, ומדי פעם כשהיה מעלה תמונות לאלבום שלו בכלוב ושאל לדעתי הייתי מציקה לו בתשובות כמו 'ריטשת אותה כל כך שהעלמת לה את הפופיק' והוא היה צוחק ומזכיר לי את הפעם ההיא שצילם אותי ביער בן שמן, את המילים שבהן השתמשנו בהתכתבויותנו הראשונות וברגעים שבהם היינו סתם עוד אדון ושפחה. לא סתם, אף פעם לא סתם.
הבוקר בישרו לי שהלב שלו לא עמד בקצב החיים המטורף שהכריח את עצמו לחיות. בונדג' הלך לעולמו והשאיר הרבה לבבות שבורים וזוגות עיניים דומעות.
תודה על הכל, איש יקר. נוח בשלום.