דברים ששמרתי בפנים

מצחיק לקרוא לך אדון. אף פעם לא קראתי לך כך. הרבה שנים לקח לי להבין שזה בעצם מה שהיית.
תמיד קראתי לך בשם, ואתה קראת לי אהובתי, או שלא קראת לי בכלל.
אבל אדון, זה בהחלט מה שהיית. האדון הראשון שלי. בגיל 16, הרבה לפני שידעתי מה זה אדון, או דום או מאסטר, לפני ששמעתי את המונח S&M או BDSM או כל דבר מהתחום. לפני כל זה אתה היית שם, ואני הייתי, לרגליך.
זכרונות.
אתה חוזר הביתה מהעבודה עייף ומתיישב על המיטה. קורא לי לבוא אליך מהחדר השני ואני מגיעה. אתה מסמן לי ואני מבינה. יודעת מה אתה רוצה ואיך. יורדת לך. אתה מתפוצץ לי בפה ואני בולעת הכל. כבר לא נלחמת בך, לא מתנגדת. עושה הכל כדי לרצות.
מגישה לך את ארוחת הערב, להוטה לראות אם תאשר את מה שבישלתי עבורך היום. לא אוכלת איתך. אני אוכל אח"כ. קודם כל לראות שאתה מרוצה.
מנקה ומסדרת אחריך. כל היום מנקה ומסדרת.
הולכת לעבודה וחוזרת. אתה לא שם. דואגת לך. מתקשרת לחברים. מבררת. מחכה. מדמיינת, דואגת, נטרפת, נרדמת בסוף ואתה בא. יש לך ריח זר, אני שותקת.
חוזרת הביתה אחרי יום ארוך ואתה שם, עם אישה אחרת. במיטה שלך, במיטה שלנו.
הולכת לסלון, ישנה שם, מחכה בצייתנות שתשוב אלי.
אני בוכה עכשיו ואתה מחבק אותי, מבטיח לי שאתה המשפחה שלי, שאתה תשמור עלי. אדון שלי.
אתה משתכר באירוע משפחתי נדיר. אני גוררת אותך מהאוטו הביתה. אנחנו נזרקים על המזרון בסלון. אחיך השתלט על החדר שינה שלנו, הוא והתורנית שלו. אתה שוכב איתי עכשיו, אתה מכאיב לי כל כך ואני נושכת את השפתיים לא לצעוק, לא רוצה שישמעו אותי בחדר ליד, לא מעיזה לעצור אותך. שפחה שלך.
אתה על הברכיים, בלילה הזוי, מציע לי להתחתן איתך.
אני אורזת תיק ובורחת הכי רחוק ממך שאפשר.

מנסה להבין אם היו שם הרבה רגעים טובים. מנסה להבין אם הייתי מאושרת. עשר שנים עברו.
כנראה שלא סתם אני כותבת אליך עכשיו, כל כך הרבה שנים אחרי שנפרדנו. איש מקסים אחד שאל אותי אם מישהו מכיר את כולי. אמרתי לו שלא. חשבתי שלא, ולא חשבתי עליך. כבר הרבה שנים אני לא חושבת עליך. משהו שם בהדחקה. הרי אתה הכרת אותי, עדיין מכיר. על הטוב ועל הרע. את הילדה, את האישה, את השפחה. ידעת הכל, על הגברים, הסמים, והבגידות, על הפחדים, החלומות, והשאיפות. לא את הכל אתה אוהב בי, ועד היום אתה מספיק חבר בשביל לומר גם את מה שרע.
יש בזה משהו כל כך מנחם, אתה יודע, היום יש ביננו רק ידידות אבל, הידיעה שהיית, כל מה שהיית, עבורי, ושהאהבה שלך, התשוקה שלך אלי, היתה כל כך אמיתית. הכי אמיתית שיש. זה עושה לי טוב. יש משהו מאוד מתעתע בכל הקשרים שהיו לי אחריך. איתך הכל היה ברור ומוחלט. כשהיה טוב אז היה נפלא, וכשהיה רע, היה גיהנום אבל הכל היה אמיתי.

התברגנתי, נכון. אני כבר לא ילדת פרחים מסוממת. התחתנתי עם הגבר הכי הפוך לך שיש. והוא איש נפלא. ובכל זאת אני כאן, מחפשת את מה שהיה לי איתך.
עד היום אתה קורא לי אהובתי הניצחית ואתה, אהובי הנצחי. על יד שמאל אתה עונד עד היום את הצמיד שלי, ואני, על יד שמאל אני עונדת את הטבעת איתה בעלי קידש אותי, ועל הזרוע את התאום של הצמיד שלך. כל השנים...