עד כמה קל להשחית נפש אנוש...
כל שצריך הוא להסיר את התמימות, לקלף את הצביעות, לתת לנפש את החופש לטעום מהפרי האסור.
תחושת העשייה של מה שמסביב כולם אומרים שאסור, נותנת לנפש את תחושת האלוהות הרגעית
את תחושת העליונות.
זרתוסטרא קושר את העל-אדם עם מות האלוהים, כשכוונתו בפרט לאל הנוצרי. למרות שאלוהים הוא הביטוי המוחלט של ערכי העולם הבא ולאינסטינקטים שהובילו ליצירתם, לא ניתן להתכחש לכך כי קיומו נתן משמעות לחיים האנושיים לתקופה מסוימת. עתה הגענו לתקופה בה בני אדם רציניים אינם יכולים להאמין יותר באלוהים. כאשר המקור היחיד לערכים מוחלטים אינו יכול לספק אותם, קיימת סכנה מוחשית של התדרדרות לניהליזם. כדי לפתור את בעיית מות האלוהים והניהליזם, זרתוסטרא מציג את העל-אדם כבורא הערכים החדשים.
אז השולטים שבינינו כבר מתהלכים עם תחושת העל אדם בכיסם.
אבל למעשה, אלו השפחות שעושות את המעבר מאדם לעל אדם. הן אלו שמשילות מעליהן את הכבלים המוסריים שהחברה כפתה עליהן אלפי שנים, הן אלו שמגדירות מחדש את גבולות המוסר שלהן
אני היד המובילה, המקלפת, המאפשרת לשפחה לעבור לעור ה"על אדם" שלה. האם זה הופך אותי למורה? למדריך? לספר אנושי של מידע?
אני מנתץ לכן את הכבלים, ומעניק לכן כנפיים.
ותמיד, אתן תתעקשו לעוף קרוב מדי אל השמש. והכנפיים ימסו, ואז אתן צוללות. והנפילה כואבת יותר משכאבה אי פעם.
אבל ככל שהנפילה כואבת - הצורך לעוף שוב קרוב לשמש כואב הרבה יותר. ומהרגע שקיבלתן כנפיים, אתן תשתמשו בהן שוב ושוב.
וכמו כל גוזל, בסוף לומדים לעוף, קרוב לאדמה, כשהשמש מנצנצת לה ממעל - יותר קרובים לשמש מבני האדם המהלכים על הקרקע, אבל כבר יודעות שהשמש שורפת, וזהירות הרבה יותר.
אז למה קראתי לזה להשחית?
כי השחיתות של הנפש היא מושג יחסי. כמו חוקי המוסר בחברה.
מה שהצבועים קוראים שחיתות, אחרים יקראו נאורות
מה שהצבועים יקראו תועבה, אחרים יקראו פתיחות והכלה
אז לכו לרקוד עם השטן, ותגלו מה נמצא מבעד לערפילים