אני אוהב את האביב. הוא מבשר את בוא הקיץ, הוא מעיר את החושים, ויפה בחוץ
אבל הצד הרע של האביב הוא שהן גם מתעוררות.
כל החורף הן התכרבלו להן עם עצמן, בחמימות הנעימה שלהן.
ואיך שבא האביב, הן מתמתחות, מישרות את הרגליים הארוכות שלהן, מסתכלות ימינה ושמאלה, ויוצאות לחפש.
מה הן מחפשות - נו זה ברור. הן לא באמת נחמדות, למרות הרפרוף העדין שלהן, והטיזינג הזה שהן עושות כשהן עוברות לך מול העיניים שוב ושוב.
הן מתקרבות אליך, ואז מתרחקות ממך, תנסה לתפוס אותן, ותנחל רק אכזבה. חמקמקות טיזריות. רגע אתה רואה אותה מתקרבת אליך, ואז בחטף היא מסתובבת לה, מפנה את עכוזה הרזה או השמנמן.
הן רוצות דם. הן רוצות לשתות לך את הדם. לאט. להטריף, לשגע, בשקט לקדוח במוח עד שתשתגע.
ואני, אני רוצה להרוג את כולן. לראות את הגוף שלהן מדמן תחת ידי, את הרגליים הארוכות שלהם מתעוותות עד שהן מפסיקות לנוע. את המבט המזוגג אחרי שסיימתי איתן
יתושות - להרוג את כולן