תמונה שמישהי צילמה גרמה לי לבהות
ומתוך הבהייה עלו תהיה… מילים…תובנה(?)
#1
שֶׁבֶר בִּשְׁלֵמוּת
לֵיל חֹרֶף שֶׁל בְּדִידוּת
אִישׁ שָׁלֵם סָדוּק
#2
סְדוּרָה וְסֶדֶק
מֻקֶּפֶת אֲבָל לְבַד
זֶה יָפֶה וּמֻשְׁלָם
תודה מותרת
תמונה שמישהי צילמה גרמה לי לבהות
ומתוך הבהייה עלו תהיה… מילים…תובנה(?)
#1
שֶׁבֶר בִּשְׁלֵמוּת
לֵיל חֹרֶף שֶׁל בְּדִידוּת
אִישׁ שָׁלֵם סָדוּק
#2
סְדוּרָה וְסֶדֶק
מֻקֶּפֶת אֲבָל לְבַד
זֶה יָפֶה וּמֻשְׁלָם
תודה מותרת
אֶל מוּל יָם כָּחֹל וְגָדוֹל
מַפְלִיא בָּךְ אֶת עוֹצְמוֹתַי
נוֹגֵעַ בְּעָצְבֵי גּוּפֵךְ
פּוֹרֵט עַל נִימֵי תְּשׁוּקָתֵךְ
אֶל מוּל יָם כָּחֹל וְגָדוֹל
אַתְּ נִצֶּבֶת מוּלִי עֵירֻמָּה
אַתְּ כְּנוּעָה אַתְּ כּוֹאֶבֶת
וְכָל כֻּלֵּךְ חֲזָקָה וּזְקוּפָה
אֶת שֶׁלִּי וְרַק לִי אַתְּ שַׁיֶּכֶת
בִּרְכַּיִם פְּצוּעוֹת וְהַחֵן שֶׁנִּגְלֶה בִּכְנִיעוֹת מַבָּטְךָ
כְּמוֹהֶם כְּמוֹ שִׁירַת הַלֵּל מְפֹאֶרֶת
וְקוֹל הַמַּקֵּל בְּנוֹגֶעַוֹ בִּבְשָׂרְךָ כְּמַנְגִּינָה הַמְּלֻוֶּה שֵׁרַתִּי.
כי פשוט צריך כבר טוב!!!!
————————-
אַתָּה מַרְגִּישׁ בְּטוֹב
וְהַטּוֹב מַקִּיף אוֹתְךָ,
הוּא כְּבָר מִסָּבִיב,
עַל כְּתֵפָיו הוּא מַרְכִּיב אוֹתְךָ.
אִם תִּהְיֶה סַבְלָנִי, הוּא עוֹד יְחַבֵּק אוֹתְךָ.
בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הוּא חַיָּב לְנַשֵּק לְךָ.
אַתָּה יוֹדֵעַ אֵיך דְּבָרִים כָּאֵלֶּה קוֹרִים
(נתן זך)
מוקדש לשלוש (מקווה שיודעות מי אתן)
בַּחֲרִי
אֵצֶל מִי לְהָנִיחַ
צוּר נִשְׁמָתֵךְ
תְּנִי יָדֵךְ
בְּחֵיקֵךְ
קִשְׁרֵי לָךְ כִּתְרִי אַהֲבָה
הֱיִי כְּתוּבָה עַל חֲלוֹמֵךְ
שֶׁבַע בְּרָכוֹת
שְׂאִי עַל רֹאשֵׁךְ
עִנְדֵי טַבַּעַת זָהָב
סְבִיב נַפְשֵׁךְ
עִמְדִי לִרְשׁוּתֵךְ
שִׁמְרִי יִחוּדֵךְ
כִּי הֲרֵי אַתְּ
מְקֻדֶּשֶׁת
לָךְ
(לילך גלבוע)
זה הופך ל:
The best we never done
וְהָיִינוּ אֶחָד וְכָל הָעוֹלָם כֻּל-לֹא
עידית ברק כתבה:
״אֲנַחְנוּ יָפִים
לֹא בְּשֶׁל תָּוֵי פָּנֵינוּ
כִּי אִם בְּשֶׁל הַתָּוִים
שֶׁאָנוּ מְנַגְּנִים״
ובאנלוגיה…..
לעיתים רחוקות פוגשים אדם שהשיח עמו ככ זורם וקולח והמילים שלו ככ נוגעות ונכונות וכך גם מילותיך עבורו וכאשר שיח כזה קורה וכאשר החיבור מרגיש נכון או אז כדאי ונכון להתאמץ להרתם בכל מעודך ולהלחם על חברתו…
אינני נביא וגם לא שוטה ואין לי באמת מושג לאןנגיע או מה יהיה אבל ….תודה לך שגרמת לי להתעורר מחדש!!!
"איפה עובר החוט שמבדיל בין מעשים שעושים מתוך צורך פנימי ומעשים שאינם אלא גרסה רזה של טקס זה או אחר שבעזרתו אנחנו מגדירים את הרגש שלנו?
כמה אנשים בעצם בוכים בחתונות או צורחים בתסכול או זורקים את הראש לאחור בעת צחוק או תופסים את פניו של בן זוגם בעת נשיקה מפני שמשהו בתוכם מוביל אותם לזה, וכמה עושים כך רק כי זה משהו שצריך לעשות?" (יואב בלום)
"סודות הופכים את החיים למעניינים יותר. אתה יכול להיות עם מישהו בחדר עם קהל ולגעת בו מבלי לגעת, על ידי המבט לבדו, מכיוון שהוא מכיר בך חלק שאף אחד אחר לא מכיר. ובכל פעם שאתה אתו, שניכם נמצאים לבד, מכיוון שאת האתה שהם יכולים לראות, אף אחד אחר לא יכול לראות".
מוחסין חמיד, מתוך הספר עשן עש