עד קצווי העצב

בַּחֲרִי
אֵצֶל מִי לְהָנִיחַ
צוּר נִשְׁמָתֵךְ
תְּנִי יָדֵךְ
בְּחֵיקֵךְ
קִשְׁרֵי לָךְ כִּתְרִי אַהֲבָה
הֱיִי כְּתוּבָה עַל חֲלוֹמֵךְ
שֶׁבַע בְּרָכוֹת
שְׂאִי עַל רֹאשֵׁךְ
עִנְדֵי טַבַּעַת זָהָב
סְבִיב נַפְשֵׁךְ
עִמְדִי לִרְשׁוּתֵךְ
שִׁמְרִי יִחוּדֵךְ
כִּי הֲרֵי אַתְּ
מְקֻדֶּשֶׁת
לָךְ
(לילך גלבוע)

זה הופך ל:

The best we never done 

וְהָיִינוּ אֶחָד וְכָל הָעוֹלָם כֻּל-לֹא

עידית ברק כתבה:

״אֲנַחְנוּ יָפִים

לֹא בְּשֶׁל תָּוֵי פָּנֵינוּ

כִּי אִם בְּשֶׁל הַתָּוִים

שֶׁאָנוּ מְנַגְּנִים״

ובאנלוגיה…..

לעיתים רחוקות פוגשים אדם שהשיח עמו ככ זורם וקולח והמילים שלו ככ נוגעות ונכונות וכך גם מילותיך עבורו וכאשר שיח כזה קורה וכאשר החיבור מרגיש נכון או אז כדאי ונכון להתאמץ להרתם בכל מעודך ולהלחם על חברתו…

אינני נביא וגם לא שוטה ואין לי באמת מושג לאןנגיע או מה יהיה אבל ….תודה לך שגרמת לי להתעורר מחדש!!!

"איפה עובר החוט שמבדיל בין מעשים שעושים מתוך צורך פנימי ומעשים שאינם אלא גרסה רזה של טקס זה או אחר שבעזרתו אנחנו מגדירים את הרגש שלנו?
כמה אנשים בעצם בוכים בחתונות או צורחים בתסכול או זורקים את הראש לאחור בעת צחוק או תופסים את פניו של בן זוגם בעת נשיקה מפני שמשהו בתוכם מוביל אותם לזה, וכמה עושים כך רק כי זה משהו שצריך לעשות?" (יואב בלום)

"סודות הופכים את החיים למעניינים יותר. אתה יכול להיות עם מישהו בחדר עם קהל ולגעת בו מבלי לגעת, על ידי המבט לבדו, מכיוון שהוא מכיר בך חלק שאף אחד אחר לא מכיר. ובכל פעם שאתה אתו, שניכם נמצאים לבד, מכיוון שאת האתה שהם יכולים לראות, אף אחד אחר לא יכול לראות".

מוחסין חמיד, מתוך הספר עשן עש

לֹא! אֲנִי לֹא רוֹצֶה לְהַכְאִיב לָךְ

גַּם לֹא לִגְרֹם לָךְ לִבְכּוֹת

אֲנִי רַק רוֹצֶה לִבְדֹּק

אִם אֲנִי עֲדַיִן מַגִּיר דְּמָעוֹת.

(ששת)

תֵּן לַמַּחְשָׁבוֹת לָרוּץ לְכָל הַכִּוּוּנִים,

לֹא יַתְחִילוּ בִּלְעָדֵינוּ,

סַע לְאַט, סַע לְאַט.

(אריק איינשטיין)

בדיוק ככה גם בפגישה עם נשלטת... לקחת את הזמן לחקור ללמוד ולהכיר הכל בה, את המבטים, הנשימות, לחקור את תנועותיה ולדעת שיש לנו את כל זמן שבעולם.

הסשן הזה הוא אני ואת והעולם שניצור לנו, עם ניגודים והבנה הדדית שנעים בין רוך לכאב ובין שפיות לשגעון מדהים!

והכל לְאַט לְאַט 

הַרְמוֹנְיָה (בעברית: תֹּאַם) במוזיקה נוצרת כאשר נשמעים באותו הזמן לפחות שני צלילים בעלי גובה שונה.

בין תדירות גובהם של כל שני צלילים נוצר יחס תדירויות מסוים, שנקרא מרווח הרמוני.
ישנן דרכים רבות ליצור הרמוניה מוזיקלית, וטכניקות אלו השתנו והתפתחו במהלך ההיסטוריה של המוזיקה, אך הבסיס המתמטי שלהן נשאר זהה. (ויקיפדיה)

ובטח אתם מנסים להבין מה בדיוק אני מבלבל לכם את המח על מושגים במוזיקה ומטמטיקה...   אבל אם לרגע אחד כאשר שולט ונשלטת מגיעים למקום שבו הם צריכים להיות לאותה נקודה בזמן ששניהם חווים את אותה ההרגשה רק מקצוות שונים הו אז יש לנו הרמוניה מדהימה. ככ מתגעגע לזה, שבת שלום וסגר מועיל :-)

במוזיקה... שני כלים שונים ומשלימים ושני סגנונות של נגנים היא עדינה ומדוייקת הוא על גבול האלימות וירטואוז ברמח איבריו ... תהנו (ממליץ להקשיב עד הסוף למרות ההתחלה האיטית)

מָה אָנוּ מָה חַיֵּינוּ וּמָה הַטַּעַם

שָׁאַלְתִּי אֶת הַזְּקֵנָה

תִּרְאֶה הִיא אָמְרָה

אָנוּ כְּעוֹלָמוֹת הַמִּתְקַיְּמִים בַּיְּשִׁימוֹן הַגָּדוֹל הֲלֹא הוּא הַזְּמַן

חַיֵּינוּ הֵם אֹרֶךְ רוּחֵנוּ וְרֹחַב לִבֵּנוּ בְּעֹמֶק הָרֶגַע

מָה הַטַּעַם אַתָּה שׁוֹאֵל

הַטַּעַם הוּא טַעַם הַפְּלִיאָה בְּיֹפִי הַדְּבָרִים הַחוֹלְפִים

(יהודה תמרי)

ואני? חי את חיי ונושם כאחד האדם בכל יום משחק את המשחק שנקרא לחיות בעולם ונילי בו רצונות לעיתים מודחקים ולתשוקות שלנו אין באמת מקום מבין ומכיל ובכל זאת עודני מחפש את הטעם שחסר לי מאז שהיא הלכה את אותם רגעים בהם אמצא את זו שתתן את כולה כדי לקבל את כולי

הטעם המיוחד והחזק הזה ככ חסר בישימון הזמן הגדול בוא אנו חיים ...

(הערת סופר, לא נכתב מתוך עצב אלא בתקווה גדולה)

ש נ ה - ט ו ב ה