עד קצווי העצב

וְכָל הַזְּמַן הַזֶּה
בְּתוֹכְך נִתְפַּר
וְלֹא בֵּין קִרְעֵי נֶפֶשׁ טְלוּאִים
כִּי אִם בֵּינוֹת שִׂמְחַת אֲרִיגֵי מֶשִׁי
מִשְׁתַּפְּלִים, בִּמְבוֹאוֹת בִּטְנֵךְ
בּוֹאֲךָ מִשְׁעוֹלֵי כְּתֵפַיךְ
תַּךְ לַתַּךְ נִתְפַּר
מְהַדֵּק אַתְּ אִמְרַת חַיֵּיךְ

בִּקְצֵה חוּט אַהֲבָתִּי

אוֹמֵר לָךְ: אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ
כַּאֲשֶׁר אָחוּשׁ שֶׁמִּלּוֹתַי נַעֲשׂוּ רְאוּיוֹת לָךְ,
כְּשֶׁיִּקְצַר הַמֶּרְחָק בֵּין עֵינַיִךְ וּבֵין מַחְבַּרְתִּי.
אוֹמֵר זֹאת כְּשֶׁאַצְלִיחַ לִזְכֹּר אֶת יְמֵי יַלְדוּתִי,
אֶת סוּסַי, חַיָּלַי, אֶת כָּל סִירוֹת הַנְּיָר,
וְלַחְזֹר אֶל הַזְּמַן הַתָּכֹל אִתָּךְ,
שָׁם רָטַטְתְּ כְּדָג בין אֶצְבְּעוֹתַי.
וְאָז אֲכַסֶּה אוֹתָךְ בִּשְׁנָתֵךְ
בַּסָּדִין מִכּוֹכְבֵי קַיִץ
(ניזאר קבאני)

כבר תקופה שלא מצליח למצוא את הנשלטת שמתאימה לי.

הסיבות כנראה נובעות מכמה גורמים אבל העובדה נשארת בעינה , רוצה נשלטת רוצה קשר חזק ואמיץ של שליטה אבל הוא לא נמצא.

לאורך הדרך פגשתי נשים מדהימות, נשלטות אמיתיות שפשוט החיבור ביננו לא נוצר... 

כבר שנתיים שמחפש (אני לא מהממתינים) והאופטימיות בעינה, אז לשנה החדשה

אאחל לי רק שתימצאי... את, הנשלטת הנכונה עבורי.

שנה טובה

יותר משנתיים בלי נשלטת

היו נסיונות בדרך אך לא צלחו

נשלטות שעניינו אותי אבל לצערי לא 

התלהבו ממני.

וכאלו שהתלהבו ממני אך לא עניינו אותי היתה גם אחת שעניינה והתעניינה

אבל התקופה לא התאימה לשנינו...

מתגעגע!

כבר שנים שניפגשים...

זו פגישה קבועה ותמיד אני מגיע לא מוכן (לכאורה) אבל כשמתחילים לדבר הכל מתחבר הכל זורם והתשובות מגיעות (בעיקר ממני).

כל פעם אני נזכר כמה שזה כיף כיף מי שמקשיב שיודע ומכיר רק את הצד שלך ועדיין נאמן לעצמו ואומר כשלא נכון או לא בסדר או שלא תקין.

עבר לא מעט זמן מהפוסט האחרון

לא מעט טלטלות רובן טובות...

ועדיין למרות העומס למרות האתגרים וההצלחות עדיין מקננת אותה תחושה

אותו רצון, למצוא את הנשלטת שתהיה שלי!

מתסכל לראות איך לכולם יש דרישות

לא לא, אל תבינו אותי לא נכון, אין לי בעיה עם רצונות או בחירה של בנזוג שיתאים, אבל במחוזותינו זה הפך להיות כמעט תחרות.

תחרות הדרישות ההזויות וכל אחד/ת מנסה להיות יותר מקורי מהאחר יותר הזוי מהאחר.

די!

מה רע בשלום פשוט , בהתעניינות אמיתית מי הוא הצד השני... בקצת הומור קצת יותר פלירטוט ושיח... בעיקר שיח...

אולי זה אני ואולי זה דבילי

אבל זה מה יש :-)

לַמְּדֵנִי, אֱלֹהַי, בָּרֵךְ וְהִתְפַּלֵּל
עַל סוֹד עָלֶה קָמֵל, עַל נֹגַהּ פְּרִי בָּשֵׁל,
עַל הַחֵרוּת הַזֹּאת: לִרְאוֹת, לָחוּשׁ, לִנְשֹׁם,
לָדַעַת, לְיַחֵל, לְהִכָּשֵׁל.

לַמֵּד אֶת שִׂפְתוֹתַי בְּרָכָה וְשִׁיר הַלֵּל
בְּהִתְחַדֵּשׁ זְמַנְךָ עִם בֹּקֶר וְעִם לֵיל,
לְבַל יִהְיֶה יוֹמִי הַיּוֹם כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם,
לְבַל יִהְיֶה עָלַי יוֹמִי הֶרְגֵּל.

(לאה גולדברג)

הפעם בלי הסברים וללא מילים מנחות מניח שכל אחד ייקח את המילים למקומות שנוגעים בהם... 

 שנה טובה

מאוד קשה להסביר זאת, בעיקר לעצמי כך שעל אחת כמה למי ששואל...

ובאמת כיצד ניצן להסביר שלמרות חיי משפחה מאושרים עבודה מאתגרת ושלל תחביבים שניתן רק לחלום עליהם חסר לי משהו...

קשר מהותי שבמשך שנים היווה מקום מפלט להנאה חיבור הבנה והגשמת פנטזיות, קשר שהסתיים ונגמר, קשר מדהים ככ שעד היום שנתיים לאחר סיומו טרם מצאתי לו תחליף...

כבר כמה ימים שמתנגן לי בראש השיר 

Streets of London ובעיקר המשפט

״so how can you tell me you’re lonely...”

ובאמת, איך אני יכול להרגיש בדידות?

חיי מלאים בשמחה אהבה ורגש אבל

למרות הכל ההרגשה מקננת, הרצון לחזור ולהיות עם נשלטת לבחון את הגבולות, שלה, שלי, הגבולות שהחברה הציבה לנו ...

ככל שהזמן עובר הרצונות מתחזקים הפנטזיות שרוצה למלא הופכות יותר ויותר אפלות ומתרחקות בקצב קבוע מהנורמה בכלל ומה הוד בעולם הבדס״מ בפרט.

סופש נעים משפחתי וחברותי!