|
|
|
כבר שנים שניפגשים...
זו פגישה קבועה ותמיד אני מגיע לא מוכן (לכאורה) אבל כשמתחילים לדבר הכל מתחבר הכל זורם והתשובות מגיעות (בעיקר ממני).
כל פעם אני נזכר כמה שזה כיף כיף מי שמקשיב שיודע ומכיר רק את הצד שלך ועדיין נאמן לעצמו ואומר כשלא נכון או לא בסדר או שלא תקין.
עבר לא מעט זמן מהפוסט האחרון
לא מעט טלטלות רובן טובות...
ועדיין למרות העומס למרות האתגרים וההצלחות עדיין מקננת אותה תחושה
אותו רצון, למצוא את הנשלטת שתהיה שלי!
מתסכל לראות איך לכולם יש דרישות
לא לא, אל תבינו אותי לא נכון, אין לי בעיה עם רצונות או בחירה של בנזוג שיתאים, אבל במחוזותינו זה הפך להיות כמעט תחרות.
תחרות הדרישות ההזויות וכל אחד/ת מנסה להיות יותר מקורי מהאחר יותר הזוי מהאחר.
די!
מה רע בשלום פשוט , בהתעניינות אמיתית מי הוא הצד השני... בקצת הומור קצת יותר פלירטוט ושיח... בעיקר שיח...
אולי זה אני ואולי זה דבילי
אבל זה מה יש :-)
לַמְּדֵנִי, אֱלֹהַי, בָּרֵךְ וְהִתְפַּלֵּל
עַל סוֹד עָלֶה קָמֵל, עַל נֹגַהּ פְּרִי בָּשֵׁל,
עַל הַחֵרוּת הַזֹּאת: לִרְאוֹת, לָחוּשׁ, לִנְשֹׁם,
לָדַעַת, לְיַחֵל, לְהִכָּשֵׁל.
לַמֵּד אֶת שִׂפְתוֹתַי בְּרָכָה וְשִׁיר הַלֵּל
בְּהִתְחַדֵּשׁ זְמַנְךָ עִם בֹּקֶר וְעִם לֵיל,
לְבַל יִהְיֶה יוֹמִי הַיּוֹם כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם,
לְבַל יִהְיֶה עָלַי יוֹמִי הֶרְגֵּל.
(לאה גולדברג)
הפעם בלי הסברים וללא מילים מנחות מניח שכל אחד ייקח את המילים למקומות שנוגעים בהם...
שנה טובה
מאוד קשה להסביר זאת, בעיקר לעצמי כך שעל אחת כמה למי ששואל...
ובאמת כיצד ניצן להסביר שלמרות חיי משפחה מאושרים עבודה מאתגרת ושלל תחביבים שניתן רק לחלום עליהם חסר לי משהו...
קשר מהותי שבמשך שנים היווה מקום מפלט להנאה חיבור הבנה והגשמת פנטזיות, קשר שהסתיים ונגמר, קשר מדהים ככ שעד היום שנתיים לאחר סיומו טרם מצאתי לו תחליף...
כבר כמה ימים שמתנגן לי בראש השיר
Streets of London ובעיקר המשפט
״so how can you tell me you’re lonely...”
ובאמת, איך אני יכול להרגיש בדידות?
חיי מלאים בשמחה אהבה ורגש אבל
למרות הכל ההרגשה מקננת, הרצון לחזור ולהיות עם נשלטת לבחון את הגבולות, שלה, שלי, הגבולות שהחברה הציבה לנו ...
ככל שהזמן עובר הרצונות מתחזקים הפנטזיות שרוצה למלא הופכות יותר ויותר אפלות ומתרחקות בקצב קבוע מהנורמה בכלל ומה הוד בעולם הבדס״מ בפרט.
סופש נעים משפחתי וחברותי!
שבוע בעיר אחרת במדינה אחרת ביבשת אחרת.
שבוע לבד עם אנשים שמכירים את השם אבל לא את האדם, שבוע שמאוד שומה בעצם לאתר הזה, מכירים את הניק אבל לא באמת מכירים את האדם.
לא מעט תהיות עולות בראשי כשליחת את היד לקולגה , אישה לא צעירה
מאוד מטופחת , יש שיאמרו יפה.
מביט לה בעיניים והיא משפילה אותן לרגע לא משהו שנראה לכל אבל בהחלט נקלט אצלי, מחייך אליה חיוך יודע והיד לוחצת את שלה מעט יותר.
משיבה לי חיוך ומתחילים את ה(סשן)דיון המקצועי.
כבר תקופה שאני ללא נשלטת, בתחילה זה היה מרצון.
מתוך הבנה שחייב לסיים פרק אחד ולתת לזמן לעשות את שלו, לאחר כמעט 5 שנים עם נשלטת ועם המון פתיחות וחוויות הייתי חייב בעיקר לעצמי זמן לבד.
אבל לפני כחצי שנה התחלתי לחפש קשר חדש ולא ציפתי (אולי פשוט לא זוכר) לכזה קושי במציאת פרטנרים....
אולי התבגרתי אולי הדרישות השתנו ומצד שני גם האתר הפך לבעייתי יותר, כולן/ם פגועי חובבנים וכאלו שרואים בזה עוד דרך לקשר מחוץ לנישואין המון סקפטיות וחשדנות ויותר מזה בהרגשתי יצא (בייחוד לנשואים שביננו) לשולטים שם של ״רודפי הרפתקאות״.
אז הנה כותב את אשר במחשבתי ואת ההרהורים שמלווים אותי.
וממשיך בחיפושיו אחר הפרטנרית המתאימה...
לפני לא מעט שנים נשלטת הקדישה לי את השיר הזה...
היא אמנם הקדישה לי את השיר של ג׳ורג׳ מוסא רקע ״ma liberte “
אבל גם דאגה לדקלם לי אותו...
שנים אני לוקח אותו עימי כחלק בלתי נפרד מחיי כשולט בראיה מתמדת על המסירות ויכולת הנתינה של נשלטת לאדונה.
לאחרונה יצא לי להביט בשיר מזוית שונה לחלוטין ולהבין שבעצם הנשלטת והשליטה הינן חירותי, הן המקום והאדם (אישה) שבהן אני הכי חופשי וגם (לדעתי לפחות) הכי אמיתי.
שזו החירות האמיתית.... לעשות מה שרוצים היכן שרוצים ועם מי שרוצים.
מקווה שתהנו לפחות כמוני מהביצוע
מישהי אמרה לי שלכתוב יעזור לי
לא יודע אם אוכל להתמיד בזה
או שאם בכלל אוהב אבל הנה...
לא קשור לבדס״מ ממש לא קשור לשליטה
אבל כולו אני!
״איך רגע אחד משנה חיים שלמים
מבט אחד מלווה בחיוך נבוך וזהו
זה כל מה שצריך... באותו הרגע
גיליתי חוויתי הרגשתי לא אגזים
ואומר כי באותו הרגע נולדתי מחדש
איך רגע אחד משנה חיים שלמים
משפט אחד ללא פנים ללא הבעה וזהו
שקט בדידות הבנה שנגמר...
שני רגעים שני קצוות וביניהם עולם שלם!״
