עד קצווי העצב

מָה אָנוּ מָה חַיֵּינוּ וּמָה הַטַּעַם

שָׁאַלְתִּי אֶת הַזְּקֵנָה

תִּרְאֶה הִיא אָמְרָה

אָנוּ כְּעוֹלָמוֹת הַמִּתְקַיְּמִים בַּיְּשִׁימוֹן הַגָּדוֹל הֲלֹא הוּא הַזְּמַן

חַיֵּינוּ הֵם אֹרֶךְ רוּחֵנוּ וְרֹחַב לִבֵּנוּ בְּעֹמֶק הָרֶגַע

מָה הַטַּעַם אַתָּה שׁוֹאֵל

הַטַּעַם הוּא טַעַם הַפְּלִיאָה בְּיֹפִי הַדְּבָרִים הַחוֹלְפִים

(יהודה תמרי)

ואני? חי את חיי ונושם כאחד האדם בכל יום משחק את המשחק שנקרא לחיות בעולם ונילי בו רצונות לעיתים מודחקים ולתשוקות שלנו אין באמת מקום מבין ומכיל ובכל זאת עודני מחפש את הטעם שחסר לי מאז שהיא הלכה את אותם רגעים בהם אמצא את זו שתתן את כולה כדי לקבל את כולי

הטעם המיוחד והחזק הזה ככ חסר בישימון הזמן הגדול בוא אנו חיים ...

(הערת סופר, לא נכתב מתוך עצב אלא בתקווה גדולה)

ש נ ה - ט ו ב ה