אני בחופש מחלה עד סוף השבוע.
אוף כמה שאני צריכה את החופש הזה. החודשיים האחרונים היו כל כך אינטנסיביים ולא הייתה לי שניה לעצמי.
עבודה מדהימה אבל כל כך תובענית. יש סיפוק אני לא אומרת שלא אבל הייתי צריכה את החופש הזה כמו אויר לנשימה.
הרגשתי את עצמי הולכת לקורסת נפשית ובעיקר פיזית. חוסר בשינה עם עבודה מאומצת לא עשו לי טוב והנה הגוף שלי הכריע אותי ואני בחופשת מחלה.
אז זו חופשת מחלה נהדרת כי אני לא מצוננת או סובלת מכאבי גרון. אני מרגישה מצויין ובהוראת רופא אני צריכה לנוח כמה שיותר ולהרים את הרגליים למעלה.
אין יותר טוב מזה. רק חסר לי קוקטייל עם מטרייה קטנה ביד ושני כושים עם כפות תמרים שיעשו לי רוח. (יש כושים בקהל?)
מקווה שיסתדרו בלעדיי שם עד שאחזור. וכשאחזור לא אמצא יותר מדי באלגן. גם ככה שאני בבית אני מקבלת 40 טלפונים (לרוב מיותרים) עם שאלות מה לעשות? איפה נמצא X ? ומתי Y צריך להגיע? ומה עושים במקרה שA וB פועלים למרות שיש הפסקת חשמל? נשבעת לכם, אם היו יכולים הם היו מסדרים לי אוהל קטן מאחורה והיו מעבירים אותי לגור שם.
אז שיהיה לכולם אחלה של שבוע אני הולכת לחפש כפות תמרים
ע.ב
לפני 15 שנים. 20 באפריל 2009 בשעה 13:06