זה התחיל אתמול בצהריים שהגעתי לעבודה והכל הולך חלק וטוב.
יש לי אחלה צוות ובאמת היה יום מעולה.
בלילה כשרצינו לסגור את המקום וללכת הביתה גילינו שהמנעול הראשי נתקע עם המפתח ולא רוצה להכנס או לצאת.
השעה 1 בלילה, אין טכנאים, המפתח לא יוצא ולא מסתובב.
"תשארו לישון שם, אין ברירה", נאמר לי ולמנהל הנוסף. וואלה מגניב למה לא.
ביליתי את הלילה בעבודה, על ספה, בלי מברשת שיניים בלי כרית ובלי שמיכה אבל אחד הלילות המצחיקים בחיי.
עד 4 בבוקר עשינו שטויות אבל אחר כך הבנו שצריך לישון קצת כי גם צריך לעבוד עוד היום. נרדמנו לשעתיים כשהוא ישן ממש עם הראש על הדלת כדי שאם מישהו ינסה לפתוח אותה היא תפגע לו בראש.
שרדנו יום עבודה שלם אחר כך, עייפים ומלאי אספרסו בדם. עוד יום הזוי שנגמר בצורה כלשהי אפילו אין לי מושג איך הגעתי לסוף היום.
הערב עברתי שוב דרך העבודה לראות שהסגירה של המנהל החדש עוברת טוב ונשארתי לעזור כשהבנתי שהוא מסתבך.
סיימנו הכל הוא יצא במונית הבייתה ואני נכנסתי לרכב.
אם מרפי דילג עלי עד היום אז היום הוא פגע בול.
אני נכנסת לרכב, מסובבת מפתח, ושומעת את המצבר גוסס לי בין האצבעות. המונית של ההוא ללא כבלים וכבר רחוקה, עוברים ושבים מסרבים לעצור. אני נכנסת לאוטו ופורצת בצחוק היסטרי. אכן אחלה סיום לקומדיית הטעויות של ה36 שעות אחרונות.
אחרי חצי שעה של ניסיון עם מי שעבר לידי החלטתי להזמין כבלים בטלפון. התקשרתי לחברת המוניות האהובה עלי והזמנתי לי נהג עם כבלים. הוא הגיע תוך 2 דקות הניע אותי ונסע.
אם הייתי יודעת שבעבור 50 שקלים מישהו יצליח להדליק אותי ועוד לגרום לי לשלם לו על כך ולהודות לו מקרב לב כנראה חיי היו נראים אחרת.
טוב די השטויות פרצו כל מחסום ורבלי שלי.
לילה טוב
עכשיו תורי לישון !!!
לפני 15 שנים. 4 באפריל 2009 בשעה 1:55