במסגרת הרה-אורגניזציה של חיי חשפתי את אחותי לבדס"מ בחיי.
זהו, אין יותר סודות. הכל על השולחן לטוב ולרע. סיפרתי, חשפתי, הורדתי את כל המסיכות.
זה התחיל בקטן. ללא יותר מדי פרטים. אחר כך שלחתי אותה לקרוא את הבלוג שלי ולראות את האתר המקסים הזה שמשמש לי "בית" כבר 5 שנים (איך הזמן עובר מהר כשנהנים).
אתמול היה השיא. הזמנתי אותה לבוא איתי למסיבה. היא קצת חששה ואם לומר את האמת גם אני חששתי. משהו בין חששתי להתרגשתי.
היו המון פרפרים בבטן, כמו ילדה בת 16 לפני דייט ראשון.
לקחתי את אחותי להכיר את הקהילה שעוטפת אותי עם כל כך הרבה אהבה. סוף סוף באמת להיות חלק מהחוויה שנקראת אני. להכיר חלק נוסף וגדול מהפאזל של עצמי.
האוירה הייתה טובה.
האנשים היו טובים.
המוזיקה הייתה מצויינת.
היה חיבור נהדר.
אני חושבת שעכשיו היא קצת יותר מבינה. קצת פחות נרתעת מהעניין שאחותה הקטנה מרביצה לגברים ועוד נהנית מכל רגע.
היא עדיין מנסה להבין מה עומד מאחורי הרצון הזה אבל זו אחותי. היא תמיד תחקור פנימה, לדעת מהיכן מגיע כל דבר. זה חלק מהקסם שלה. ככה היא גם גורמת לי להתמודד עם דברים שלא ידעתי בכלל שאני רוצה להתמודד איתם.
כל כך שמחתי להכיר לה את החברים המקסימים שלי. שמחתי לקבל את "האישור" שלה על כך שאכן חבריי מקסימים ונראה כאילו בחרתי אותם בפינצטה.
לא יודעת אם ראו עלי אבל ממש הסתובבתי כמו איזה טווס גאה. הנה אני פה ואני בלי מסיכות ואפילו הבאתי את המשפחה.
היה לי ערב מצוין, חזרתי מלאת אנרגיה ואדרנלין. לא נרדמתי עוד איזה שעתיים אחר כך.
נורא כייף שלא צריך להסתיר כלום. חבל שלא עשיתי את זה קודם. ואולי לא חבל, לכל דבר יש את העיתוי הנכון עבורו.
שיהיה לכולם סופ"ש מקסים.
עוד 36 שעות אני ברודוס 😄
אל תעשו הרבה שטויות שאני לא פה.
לפני 15 שנים. 28 באוגוסט 2009 בשעה 15:19
