פיייי כמה זמן לא ביקרתי כאן.
כמה אבק הצטבר על הבלוג שלי .
יש המון חדש, אבל הכי חשוב מהכל זה שהצלחתי לעזוב את העבודה. כלומר הצלחתי לגרום להם להבין שהם צריכים לפטר אותי.
לא ידעתי שזה יהיה כל כך קשה. מעולם לא פוטרתי ממקום עבודה.
איחרתי. הברזתי. התחצפתי. לא חזרתי למיילים חשובים. סיננתי את הבוס בטלפון. צעקתי על הבוס. ניתקתי לו שיחות טלפון בפנים.
אחרי שבועיים הוא הבין מה הוא צריך לעשות וזימן אותי לשיחה יחד עם הממונה עליו.
בשיחה נאמר לי שהם מרגישים ירידה במוטיבציה שלי (די!!! באמת?!?!) ורוצים לדעת מה קרה.
הסברתי בפשטות שלא קל לי לעבוד כמו פועל תאילנדי 12-13-14 שעות כל יום 6 ימים בשבוע ועוד להיות זמינה 24/7 בנייד.
הסברתי גם שנורא קשה לעבוד עם חוסר קבוע של 15 עובדים במצבת כח האדם שבאחריותי. במקום צוות של 35 יש רק צוות של 20. תאמינו לי שלסגור סידור עבודה זה אחד הסודוקואים הכי קשים בעולם.
סיימנו את השיחה בנימה ידידותית וקבענו שתוך שבוע יקלטו 5 עובדים. פרוייקט לא קל בפני עצמו אבל לא משהו שלא עשיתי בעבר. בנוסף סוכם שיעבירו אלי עוד 2 מנהלי משמרות ממקום אחר. נשמע מבטיח.
עבר לו שבוע וכלום לא השתנה. אני עדיין טחנתי שעות כמו מפגרת. וכששאלתי מה קורה עם כח האדם שהובטח לי נאמר לי שבחודשיים (?!) הקרובים לא יהיה שינוי.
אם מצידם לא יהיה שינוי אז גם מצידי. חזרתי לזריקת הזין הקודמת.
לאחר שבוע נוסף של צעקות וריבים הוחלט לזמן אותי לשיחה נוספת. הפעם עם הסמנכ"ל. הוא דיבר המון על כמה הוא לא מאמין שהוא צריך לעשות את זה, כמה אני חשובה לארגון, כמה ראו אותי מתקדמת, נאום ממש קורע לב. כשנתבקשתי לענות הסברתי שוב את נושא כח האדם ושעות העבודה המטורפות שלי. אמרתי לו שאני בת 29 רווקה ועם אמא פולנייה על הוריד. בקצב הזה אני לא יוצאת. לא מכירה. ובאופן כללי לא מתאים לי עוד שיחות של שעון ביולוגי עם אמא.
הוא החליט שנפרד כידידים. אמרתי שנורא עצוב חתמתי על המסמכים ויצאתי להרים כוסית עם כמה חברים טובים מהעבודה שידעו על כוונותיי לסיים את הקשר עם הארגון.
מאז כל מי שרואה אותי אומר שחזר לי הצבע לפנים. אני כבר לא נראית חיוורת ועייפה. אני מלאת אנרגיות. פשוט טוב לי.
נכון לכרגע לא בא לי לחפש משהו אחר. טוב לי בבית. אין לי מושג מתי יחזור לי החשק לחזור לעבודה אבל בטוח לא בקרוב.
בקיצור יש לי המון זמן פנוי ואני מאושרת.
אני יודעת שזה לא יפה אבל ביקרתי במקום העבודה שלי 3 פעמים מאז שפוטרתי ואני שמחה לבשר שהם קורסים בלעדיי 😄
כל פעם שהגעתי העובדים שלי רק ביקשו שאחזור. הלקוחות אמרו שיכתבו מכתב להנהלה הראשית. ואני רק חייכתי ואמרתי שיהיה בסדר והכל לטובה.
אני יודעת שזה רע מצידי לומר אבל נורא כייף לי לראות מקום שהיה משגשג מאוד בהנהלתי ועכשיו בקושי מצליח לסגור את היום.
לפני 13 שנים. 14 בדצמבר 2010 בשעה 13:30
