הקטע הזה הוא המשך ל"אורח", הפוסט הקודם בבלוג שלי, בבקשה תקראו אותו לפני שאתם קוראים את זה, תודה :)
"כלב טוב, אני רואה שעילפת אותו טוב." אומר האורח, את מלטפת לי הראש "כן, הוא צייתן מאוד, ואוהב לשחק" היד שלך ירדת לאורך הצוואר והגב שלי, ורגע לפני הישבן מתרוממת וחוזרת במכה. הרעש ממלא את החדר ושינכם מתחילים לצחוק כשאני מנסה לא לזוז למרות הכאב.
הזין הזקור שלו מטפטף קצת טרום על ההשיער שלי, אתם ממשיכים לדבר, כאילו אני לא שם, הגאג מרגיש מוזר בפה, אני לא רגיל אליו עדיין, את בדרך כלל אוהבת לשמור את הפה שלי פתוח ומוכן לשימוש, אבל נראה שלו יש תוכניות אחרות...
"אז ממה נתחיל?" הוא אומר עם חיוך זדוני, אפילו כשאני לא יכול לראות את הפנים שלו מהזיוות הזו אני יודע שהוא מסתכל מסביב לחדר, ופתאום גם אני שם לב, שכל הציוד שלך פרוס שם, וגם הרבה דברים שאני לא מזהה, ואני מנחש שהוא הביא. אני מרגיש משיכה ברצועה כשהוא מתחיל להתהלך בחדר ואני הולך מיד אחריו. "אני חושב שזה טוב..."הוא מרים שוט שחור גדול ומסתכל עליו, "מה את חושבת?" המבט שלי עובר אליך חזרה, אבל לפני שאת מספיקה לענות: "מישהו הירשה לך להסתכל לה בעיניים כלב?" והצלפה עם השוט מגיעה על הגב. הכאב חד וחזק, יותר ממה שאני רגיל איתך, אבל אני אעמוד בזה כי אני יודע שאת צופה בי. כשההלם כאב נרגע טיפה אני שומע אותך אומרת: "...את האדום, הוא יותר טוב." בקול מחוייך, אני כל כך רוצה לראות אותך מחייכת אלי. אבל לפני שאני מנסה להרים את הראש שוט אחר פוגע בגב שלי, גדול יותר חזק יותר, רחב יותר: "כן הוא באמת מרגיש יותר כואב." הוא מצחקק.
לפי שהכאב מתחיל באמת לרדת אני מרגיש את האוויר זז שוב ושומע פגיעה נוספת, לכאב לוקח שבריר שנייה יותר להתחדש ואני מתחיל כמעט להתקפל מהכאב, אבל אני נשאר לעמוד עד שש במקום, ההצלפות ממשיכות לבוא, ואני מתחיל לנשוך את הגאג, אם הוא לא היה בפנים כבר הייתי צורח מכאב, אבל הכאב מרגיש כל כך... חיי! אני מאבד את עצמי בכאב, משאיר מספיק כוח בגוף רק כדי לא לפול לרצפה. ואז זה מפסיק, אני מטושטש עדיין מהכאב, אני אני חושב שאני שומע אותך גונחת, ואני נזכר בעולם מסביבי, אני מרגיש משיכה ברצועה ואני מתקדם לאן שהיא מובילה אותי, על הספה, ממש מולך, אני יכול להריח אותך אבל לא להרים את הראש להסתכל עליך, אני רואה אותך משחקת עם עצמך, כמה שלראות אותי בכאב הביא לך כל כך הרבה עונג, וכל הכאב כמעט ונעלם מהמחשבה הזו, אני מנסה להגיד לך שאת מהממת, אבל הגאג לא נותן לזה לצאת, והמחשבה הזו תשאר אצלי, לפחות לעכשיו.
בין הגניחות שלך וזיזמום הצעצועים אני שומע אותו מתהלך, כשהוא מעביר לך את הרצועה "עוד לא סיימתי, אבל אני צריך את שתי הידיים בשביל זה". אני רואה אותו בזיוות העין חוזר מאחורי, ונוזל קר מתחיל לטפטף על הישבן שלי, שעדיין חם מהמכות שהוא חתף מהשוט, ויד מתחילה ללוש אותו, אני מרגיש את הנוזל נמרך על החור שלי, החור שעד היום היה שלך ורק שלך. אני מרים שוב את הראש להסתכל לך בעיניים, ואני רואה את החיוך שלך, ואת מהמנהת עם הראש, לרגע חשבתי שאת מנהנת עלי, אבל אז אני מרגיש אותו, ומבין שלא אני קיבלתי את האישור, אלה הוא. כמו תמיד, זה כואב לרגע, אבל לאט לאט, הוא נכנס ויוצא, הקצב עולה, הידיים שלו תופסות אותי ומוסחות אותי עליו, הוא עמוק בתוכי, יד אחת שלו משררת אותי וברגע הבא מתחילה להצליף בישבן החסוף. אני שומע אותו קורה לי בשמות וגונח, אבל הדבר היחיד שאני קולט זה את הפנים שלך וכמה שאת נהנת לראות אותי ככה. את תופסת את הסנטר שלי ביד שלך, אבל את מסתכלת לו בעיניים, "אתה קרוב?" "כן, התחת שלו כך כך טוב!" "יופי, יש לך דקה." כשאת אומרת את זה המבט שלך עובר אלי, "אתה בסדר מתוק?" אני מנסה להשחיל הינהון בין הדפיקות שלו מאחורי, ואת מחייכת אלי "כלב טוב."
את מה שיקרה מכאן אני אמשיך אם שוב יהיה רצון (החלק הראשון לא קיבל הרבה לייקים אבל מי שקראו אותו אמרו לי שהם מאוד רוצות את ההמשך).
