אני מרגישה זאת בכל מהותי

תסעיר אותי ככה שתהיה בי המולה

קודם כל בראש

תגרום לי להרגיש את מבול המחשבות שיפגשו אחת בשניה, ידרסו  אחת את השניה , ירדפו אחת אחרי השניה

בדרך כלל זה גורם לי לגמגם

כי הדיבור לא מצליח לעקוב אחרי המחשבות

וכל מי שאי פעם פגש את המחשבות שלי יודע כמה רחוק הן הולכות.

אני שיכולת הדיבור שלי היא הפורטה שלי, מבינה שמשהו אחר עומד להתרחש כשאני לא מוצאת את המילים

השלב הבא

אין לי רוק

מתייבש לי הפה

לא משנה כמה ארטיב אותו או כמה אשתה

מנסה לבלוע אבל-

אין לי רוק

ואז מתחיל הדופק

הבלבול

אני אוהבת שאני לא יודעת מה הולך להתרחש 

שאתה מוביל תוך כדי תנועה

ופתאום מבלי להבין אני מתקשה לעמוד

זרמים שמתחילים ברגליים ומתגנבים לבטן התחתונה

בשלב הזה אני לא יודעת איפה אני נגמרת ואיפה אתה מתחיל

לזה אני קוראת מחול מטורף

אני מרגישה שיש לך עשרות זרועות

וכשהשפתיים שלי פוגשות את שלך זה כמו מערבולת של נשיקות

והחדירה הראשונה והמרגשת מכולן היא של הלשון שלך בתוך הפה שלי

מה שמנהל אותי בנקודה הזו הוא הריח שלך

ריח של גבר עוצמתי שמדיף את הארומה הזו שאף אחד לא השכיל עדיין להפוך לניחוח מוכר

ואז

אני כחומר

והכול נפרץ

כל כך עוצמתי עבורי המצב התודעתי הזה

ובדיוק אחריו אני תרה

כי בנקודה הזו נופלות החומות, ואין דבר שלא אעשה כדי שתהיה בתוכי

גם אם זה להתחנן

ולא בגלל שתבקש

אלא בגלל שזה מה שאני אהיה זקוקה לו

להיבהל מכמה אני רוצה אותך, צריכה אותך, לא יכולה בלעדיך

לרצות לברוח מתוך החשש, ולא להיות מסוגלת למוש ממך, 

גם אם זה אומר שאאחוז ברגליך ואגרר אחריך כשאתה פוסע לכיוון הדלת ואני לא נושמת מהמחשבה שתלך

אבל קודם

תבוא

תהיה מדוייק לי

תהיה מי שאתה בלי להתנצל

וזה ייתחבר

ואני לא אדע איפה אני נגמרת ואתה מתחיל....

מתרגשת כל כך לא מצליחה למתן את מה שמביאה ההתרגשות מרגישה שאין לי מספיק שעות ביממה

יש דברים שלא מספרת לאף אחד

הם רק שלי

מובכת בצל המחשבות נרטבת מתוך המבוכה

ולא רוצה שזה יפסיק

המחשבה האחרונה שמלווה אותי לתוך השינה היא זו שפוגשת אותי בבוקר

לא יודעת להתנתק ממנה לא משנה כמה זמן עובר

וברגע שהחלטתי שאני מפסיקה לנסות היא אורחת קבועה בחיי

הנשימות

האנחות

הדופק המהיר

תנועות אגן

הריח שהוא רק שלי

וזה לא נגמר

זה כל הזמן כאן

אני רוצה את זה כל כך , לא מוותרת על כלום

מעיזה יותר מאי פעם

מי אתה?

שמאפשר את כל זה

מה יותר כדאי להיות חכמה ולא לתת לאנשים מסויימים את התענוג לחשוב שהם דפקו אותי 

או לתת להם לחשוב שאני טיפשה ולשמור לעצמי את כל מה שאני יודעת

החיים למדו אותי שלהראות טיפשה למרות שיודעת ומבינה הכול זה הכי חכם שיכולה לעשות

ובכלל נקמה אומרים הכי טוב להגיש קרה

התמזל מזלי ואני תמיד אבל תמיד רואה כמה צעדים קדימה

יותר מזה , אני מבינה את התמונה עוד לפני שהיא מצולמת

לפעמים בוחרת לשלם את המחיר כי הרי כל דבר בחיים מגיע עם תג מחיר

נפגעת לפעמים אבל מנגבת את הדמעות וממשיכה הלאה

כי הכי חשוב זה לא כמה פעמים נפלתי

אלא כמה פעמים הצלחתי לקום.

אז אני חכמה, שמבינה שטיפשה זה קלף חזק

ולמרות זה בוחרת טוב טוב את הקרבות ולא ממהרת לשלוף את הג'וקר

אבל יום יגיע

וזה יקרה

לכל אחד/ת יש את הנמסיס שלו בהקשר של מקום העבודה

הדציבלים והתסכול שחוויתי ממנו בחצי שנה האחרונה גרמו לי כמעט להרים ידיים (ולא הוא לא שייך למשרד שאני ממוקמת בו)

כל דבר ויכוח

עקשן. חופר. מטריף אותי

תוך כדי שמתכתבת איתו בא לי פיזית להרוג אותו. 

אבל ….

הקול שלו גומר אותי מרסק אותי. במצבים מסויימים משתק אותי ואני הופכת בעייתית על גבול העילגת. 

בחצי שעה האחרונה היתה לי הפוגה מהלחץ ופתאום משום מקום מצאתי עצמי מפנטזת עליו ברמה של הארד קור

רוצה שיביט בי ויגיד שרק הוא מחליט רק הוא קובע

שמרגע זה הוא יכתיב את הטון בהכול !!!

ושהוא לא רוצה לדון בזה או לשמוע שום דבר. 

וכן דמיינתי ששולחת לו את הכתובת ומתמסרת ברמה של עד כלות. 

על כל המשתמע

כוס אמכ על כל העבודה שיש לי עכשיו בגללו

לפחות היינו מזדיינים

מאז שאני במקום עבודה חדש אין לי זמן להגניב שיחות והתכתבויות. 

והיום

מהבוקר הוא כותב לי את כל המילים שיושבות על הטריגרים הכי קיצוניים שלי

שום תחתונית שלבשתי לא עזרה

הריח עובר דרך התחתון והשמלה

אין מצב שמי שלידי לא מרגיש 

כל הדברים שמביכים אותי ולו ברמת המחשבה מול עצמי מוצאות דרכן דרך המילים שהוא שולח לי

כל צפצוף של הודעה מייצר לי התניה של כיווץ ודופק ולא אני לא מתכוונת לבית החזה . 

והדילמה האמיתית : יש לי או אין לי אומץ ? 

בא לי להגיד לו תחליט אתה

ואז מבינה שזה במילא מה שקורה 

על הפעמים שחשבתי שעשיתי משהו לא נכון

על הפעמים שניסיתי לעשות מה שחשבתי שמצפים

על המחשבות שזה לא מספיק נכון, טוב, מדוייק, ראוי, נחשב, מיוחד, ומרגש

הבנתי שאני 

מדוייקת, נכונה, מרהיבה, מורכבת, בלתי מתפשרת, לא נבלעת בקלות, ובטח שלא מתעכלת אצל כולם.

בדיוק כמו שבמים החמים

הביצה מתקשה

ותפוח האדמה יתרכך

ככה בדיוק אני

אני החומר

אני הליבה

ואין לי שניה.. או אחרת שיכולה להיות מי שאני בדמותי

כנראה שצריך להיות מוכנים לעבור בגיהינום כדי לזכות באפשרות

לבקר בגן עדן

ואני?

הבנתי שכשאני עוברת דרך הקושי אני מנצחת אותו ויכולה לו 

הפסקתי לעקוף את הקושי, כי אין קיצורי דרך

פורנו תמיד היה משהו שמאוד אהבתי

כל פעם הדהים אותי מחדש שהקטגוריה אליה התחברתי היתה משתנה מקצה לקצה

זה מרגיש לי כמו חנות ממתקים הכי גדולה ביקום

ואף אחד לא יכול למשטר אותי או לעצור את הלחיצה שלי על כפתור הפליי ומיד אחר כך עם אותה האצבע לחוש את הרטיבות הניגרת עוד לפני שבכלל נגעתי

רק בגלל המחשבה של מה שהליבידו שלי יחגוג.

אתמול נתקלתי בסרט הזה

ופתאום נולדה בי דילמה

מה אני רוצה יותר

ככה לעמוד על 4 ולהתמסר עד אין קץ

ובהחלט מתכוונת - עד אין קץ

או להיות שם מן הצד ולהעביר את הלשון על החריץ שלו שנפער תוך כדי שהוא מניע את האגן שלו בתוכה.

וואוו איך היא מושלמת, וכמה הוא הורס

אני רוצה ככה וגם ככה

גם וגם

והרבה

המון

זה מושלם

תיהנו גם אתם

אף אחד לא פגע בי

לא ממש קרה משהו מסויים

אני על אפס אנרגיה

אמרו לי כעת בעבודה : לכי לרופא

ואגיד לו מה ? 

כואב לי הלב ???

 בוער לי בין הרגליים ?

מתהפכת לי הבטן ?

כותבת את זה ופתאום חושבת לעצמי איך זה שלא מצאו לזה תרופה

5 שעות נותרו עד שאוכל לפרוש ללבד שעכשיו הכי יעזור לי

לא יכולה אף אחד עכשיו

סבירות גבוהה שכל מי שינסה להתקרב יחטוף 

לא לוקחת שבויים לפחות לא היום . 

הנחמה העצומה  היא שהיום חמישי ועוד קצת עוד טיפה אני יכולה לסגור את כל ערוצי התקשורת

וכוס אמק על כל מי שיהיה מעבר לדלת ביתי

בוחרת שלא. 

כן כבר חודשיים אני חושבת על יום ההולדת שלו

אחרי כל כך הרבה שנים שלא מפספסת

שמצליחה כל פעם להמציא עבורו חוויה חדשה כזו שהוא לא יחווה בשום מקום אחר. 

ההתרגשות לקראת היום הזה ממלאת אותי באנדרנלין

לוקח לי כמה ימים לנחות אחרי זה. 

זו אולי יום ההולדת שלו, אבל הרכבת הרים היא לגמרי שלי

ואולי בגלל זה קצת קשה לי

בהארד קור- לא מגיע לו

בפעם האחרונה בשנה הקודמת הוא אמר מפורשות : חיכיתי לזה כל כך ידעתי שלא תשכחי אותי הוא אמר

אז נכון, לא שוכחת אותך , אין אופציה כזו ב מערך ההפעלה של הנשמה שלי

אבל אני לא שם. 

הבנתי שאני בעצם המתנה .. והשנה הפעם הראשונה זה לא יהיה נכון

אני שולחת לך את הכמיהה שלי, את הגעגוע ועוטפת אותם בהעצמה הענקית ששנים כה רבות דאגתי שתהיה חלק ממך. 

אני לא מתחרטת על כלום

לא על המר ובטח לא על המתוק 

אפילו שולחת לך תודה דרך היקום על מי שאני אחרי כל הדרך איתך. 

מזל טוב חתיך שלי

על פניו תגידו אין כזה.. שאוהב אתכם יותר מכם 

ואני בדיאלוג שלי עם עצמי, אחד מיני רבים לא תמיד יכולתי לענות על השאלה הזו בתשובה הכה טריוויאלית

מעולם לא התאמתי למסגרות , לאף אחת מהן..

הייתי אלופת העולם באדפטציה, כמו זיקית התאמתי את עצמי ואמרתי את כל מה שהיה נכון להשמיע - גם לעצמי

לא עוד

ניסיתי המון מהכול, טעמתי כל כך הרבה, עד שבליל הטעמים יצר לי את הצבע הייחודי שהוא שלי ורק שלי

אהבתי חזק, אולי חזק מידי

נתתי המון, אולי בלי גבולות

ויתרתי לעצמי, בטוח יותר מידי

ותמיד היה שם את האדם שלא היסס לקבל/לקחת תלוי את מי שואלים 

אז החלטתי שעכשיו הזמן לילדותי השניה

מסרבת להתבגר

פוגשת את מי שהייתי ממש בהתחלה

אפילו תליתי תמונה שלי מהילדות על המקרר - בול לתוך הפרצוף

ונפתח לי הלב - אלי

מחר יום האהבה

עבורי 

כל אחד מהימים הבאים יהיה יום ולילה של אהבה

כזו שלא תלויה בדבר

אוהבת אותי המון