אני מרגישה זאת בכל מהותי

משהו לנפש

זה חייב להיות היום

אין לי מושג מה 

אין לי מושג מי

חייבת

נושמת ומרגישה כמו ברכבת הרים

מתרגשת

ולא יודעת אפילו למה

כל כך הרבה מדברים על שינוי, הקשבה עצמית לנסות דברים חדשים

להעז, לא להיתקע באותו המקום כשאתה מזהה שלא טוב לך

שיחות שעושה עם עצמי בקול רם , לפעמים בלב

תובנות

כמה הייתי גאה בעצמי שהצלחתי לעשות שינוי תודעתי אמיתי

לא לחוש פספוס אלא צמיחה

רוב הזמן אני מציצה על חיי במבט חוץ גופי

ואוהבת 

את מה שמתרחש בם

שינויים שלא האמנתי שייתכנו, התרחשו

ויצרו לי מציאות טובה בהרבה

בימים האחרונים אני מרגישה שחזרתי לעצמי

שקיבלתי אותי במתנה

ומרגיש לי שכאילו יצאתי למסע מטלטל שלא הייתי בטוחה שאצלח אותו

רק כדי לחזור למקום שממנו יצאתי

אלי

החלטתי שהיום אני אאונן ואמנע גמירה לאורך כל היום

אני לא ממהרת לשום מקום

אני מכווצת את פי הטבעת את הכוס

מרגישה שהכול הופך לח

מזיזה את האגן מול האוויר

אומרת לעצמי בקול רם את כל מה שאני מייחלת לו

ועדיין לא נוגעת

ימים כאלו הם ימים שאני מסיימת כשאני מתפוצצת וקורסת בעייפות מטורפת

זו גמירה שלא נגמרת

גלים של כיווצים

אני מפסיקה להרגיש את הרגליים

מותחת את האצבעות בכפות הרגליים

נמצאת על גבול איבוד ההכרה

גונחת מתנשפת 

אחרי גמירה כזו אני לא יכולה לשאת מגע של מאומה על הגוף שלי

כל נגיעה אקראית בחזה בפיטמה בבטן התחתונה גורמת לי לרעד חזק

אז הנה 

מתחילה

התעלמות אקטיבית זו התגובה הכי חזקה 

כשמישהו שהיה בחיים שלכם מוחק אתכם זה פאסיב אגרסיב הכי חזק שאי פעם תפגשו

בדרך כלל זה שלט ניאון חזק של חוסר יכולת להתמודד, לא אתכם אלא עם מה שהיה שם וכפי הנראה ממשיך להתחולל 

וכמו הרמה להנחתה תדמיינו עכשיו בת יענה אבל כזו שאין לה ביצים

ואין שם ביצים

בדיוק כמו בפסיכולוגיה בשקל

כל מי שמרגיש צורך לפאר עצמו ולצעוק מעל כל במה

אני ואני ואני ואני

וברגע של בוחן מציאות אין גם בת קול חלשה

לא נותר אלא להפנים שמסתבר שהמלך הוא עירום

בספק לגבי המלך....

כן אני במוד של אנלוגיות

לא תמיד צריך להגיד הכול באופן ברור 

באסה על כל הזמן שחשבתי אחרת

שהאמנתי אחרת

אפילו קצת מביך

אמה מה כשאני מביטה במראה אני הכי שלמה שיש על אמת

ומודה על השיעור

קשה ככל שהיה

על הפגיעה בנפש,בגוף

ואני עם הרגליים נטועות באדמה והראש יותר מאי פעם בעננים

שילוב כמו בלתי אפשרי

ובכל זאת זו מי שאני היום

מהממתתתתתתתתתתתת

מתרגשת, וילדה אני הכי לא

נו טוב אולי לפעמים..

והכרתי גברים, וחוויתי שיאים, כאלו שנשברו בכל פעם מחדש

לא חיפשתי, עצלנית אפשר להגיד, התחפרתי לי באזור הנוחות, מצאתי לי את הפינוקים שלי כמו שאני אוהבת וצריכה

ומאומה לא הכין אותי לבום בלב שאני חווה רק מלחשוב עליו

בטוח עשיתי משהו טוב וזכיתי שוב להרגיש את רכבת ההרים

הוא סיפר לי היום על מינוי נדיר שהוצע לו לא במסגרת האזרחית והוא היה כל כך גאה ובצדק

אמרתי לו שאני גאה בו ..

ודמיינתי את הלשון שלו עוטפת את שלי

כל מי שחוותה את ההתרגשות הזו יודעת היטב מה זה להרגיש בום בלב

בום שעבר מהלב ישר אל בין הרגליים

ופועם שם כל רגע כל דקה

וכמו בסמליות העובדה שלא נגענו לא עוצרת מהאורגזמות להגיע מבלי שנגעתי אני בעצמי,  כמעט בכל מקום בלי אזהרה מוקדמת

ברכב בפקקים, כשאני מדמיינת איך זה יכול להיות

במשרד בתוך כל הלחץ שמוציא אותי משיווי משקל, תוך כדי שאני עושה שלושה דברים בו זמנית ומכווצת חזק חזק עד שזה עוטף אותי

בלילה לפני שנרדמת ומעבירה את ידיי על הירכיים, מטיילת דרך השדיים, על הפטמות שמתקשות והופכות רגישות

בום בלב

ועוד אחד

ועוד

מה יהיה? מחר..

כבר כמה חודשים שהוא חלק מהיום יום שלי

נו טוב לא כל יום

אבל דרכינו מצטלבות על בסיס קבוע

כמו הרבה דברים חדשים שהתרחשו בחיים שלי לאחרונה כך גם הוא מתיישב על נישת ההתחדשות - במציאות

אבל בתוך הפנטזיה שלי הוא יושב חזק על העבר

מרוב שזה היה מוכר זה היה מפחיד, בהתחלה לא הבנתי מה קורה כי באתי על נקי ונקודות הממשק שלנו מאוד מסוימות ומדוייקות

אבל אז כמו בסיפור של עמי ותמי הוא פיזר פירורים

הקול שלו

הסלנג שלו חיתוך הדיבור

הוא מצחיק אותי דרך השנינות המטורפת שלו

הוא ביצועיסט ברמה של ליגת על

אסרטיבי עם כריזמה של אל יווני, בל אשכח לציין גברי

מה שגרם לי להרגיש שהוא מוכר לי מפעם

ובחזרה למציאות

יש לנו שיחות וסיעור מוחות, הוא מאתגר אותי מקצועית ומפרגן לי כמו שמזמן לא זכיתי

ומצאתי עצמי נוגעת בו ככה דרך אגב תוך כדי שקמה להכין קפה ו .. מתרגשת

מקבלת ממנו הודעות וואטס אפ עם סרטונים שלו על טרקטורון כשהוא לובש דגמ"ח ונעלי הרים ושוקעת לזיכרונות מתוקים

והשלב האחרון: הוא מבקר אצלי בחלומות.

חרא על החיים שלי - הוא לא אופציה ואת הסיבות אני לא יכולה לפרט

הבאסה היא שהוא ימשיך להיות שם נוכח במציאות וגם בדמיון

אבל הוא מה שנקרא לראותו בלבד

ועדיין, אני שמחה, מאושרת, מתרגשת על זה שאני רוצה כל כך שוב

אופס בדיוק בזמן כתיבת המילים הוואטס אפ ממנו לגבי משהו שצריכים לעשות מחר ציפצף

יאללה שיגיע מחר

ההתחלה של הסוף תמיד קורעת את הבטן

יש דברים שלא יעזור להדחיק אותם, להיות בת יענה זו פריבילגיה ששמורה לצעירים/ות

זה כמו ששיחקנו מחבואים בתור ילדים ובאמת האמנו שאם נניח את הידיים על העיניים ולא נראה את האחר זה אומר שגם הוא לא יראה אותנו

אז זהו שהפוך גוטה הפוך

מאכזב ללמוד שמה שהיה אמת צרופה חוויה שהיתה טמונה בי לא מחזיק מים

שכל המילים שוות פחות מכלום

ונותרנו סתם שני אנשים

כמה פעמים הרגשתי ככה, הפסקתי לספור

לא מספיק נכון

לא מספיק טוב

לא מספיק ברור

לא מספיק התאמצת

לא מספיק ניסית

לא מספיק מדויק

לא מספיק השקעת

לא מספיק ויתרת

לא מספיק התנצלת

לא מספיק התחננת

לא מספיק רצית

אז זהו שכבר לא

הבנתי שאם אני נותנת הכול ואת הכי טוב שאני יודעת, וזה עדיין לא מספיק

אני כנראה נותנת את זה לאדם הלא נכון

גיליתי שאני שלמה עם כל מי ומה שאני גם עם הדברים המאתגרים שבי ויש לא מעט כאלו

שאלתי את עצמי:

אם הייתי רוצה להיות חברה שלי

אם הייתי פונה למישהי כמוני אילו הייתי זקוקה לאוזן קשבת

אם הייתי פונה למישהי כמוני לקבלת עצה

אם הייתי מתרגשת לגלות מישהי או מישהו עם סקרנות כמו שלי עם מיניות כמו שלי

ובלי להסס הרגשתי בכל ישותי שהתשובה היא כן ללא היסוס

כל השאר כסף קטן

אני ורק אני בוחרת מי יהיה בעולמי

מסוג הימים בהם אני מתעוררת מורעבת (לא לאוכל)

הרעב מכרסם

מייצר בי אי שקט 

כלום לא משביע אותי

חמור מכך אני לא יודעת מה אני רוצה.

משול המקרה למצבים שאני מתה לאכול משהו ולא מסוגלת להחליט מה.....

ומוצאת עצמי בסוף אוכלת כלום או סתם משהו כדי להרגיע את הרעב

ההבדל הוא שהרעב שמקונן בי לא יבוא אל סופו עד שלא אמצא את משביעו

האוקסימורון הוא שאני על הנייר יודעת בדיוק מה אני רוצה וצריכה

וככל שאני מדייקת את עצמי כך מסתמן שאשאר רעבה

אוףףף איתי

קוראת את שתי המילים הללו ומגלה כמה אני רחוקה מלתת לאף אחד מפתח

כל חיי שמרתי בקנאות על הפרטיות שלי מתוך אינסטינקט פנימי שמובנה בי 

גם כשלא באמת היה לי מה להסתיר

מצאתי ששאלה פשוטה אפילו מחברה של : איפה את בשיחה טלפונית גרמה לי להתגרד

לא יודעת מה עומד מאחורי זה

יודעת בהחלט שמעט מאוד אנשים יודעים ומכירים את מי שאני באמת

אם הייתי צריכה לנקוב במספר הייתי אומרת שניים.

וגם זה יותר מידי עבורי...

ובכלל חלף כל כך הרבה זמן מאז שהם היו נוכחים בחיי שתכלס נכון לכעת גם הם בעצם לא יודעים מי אני

טוב לי ככה

יש בי תחושה קוסמית של חופש לעשות רק מה שאני רוצה עם מי שאני רוצה

אז כנראה שמפתח אני לא אתן בקרוב לאף אחד

לא לדלת

ומסתמן שגם לא לליבי