אף פעם לא החברתי לכאב פיזי
לא כזה שגורם לי לסבל פיזי
זה לא מעורר אותי
לא מגרה אותי
לא
אם היו שואלים אותי הייתי עונה בלי לחשוב
שאני לא אוהבת שכואב לי
אבל זה לא יהיה מדוייק
מסתבר שאני חוזרת כל פעם מחדש לזירת פשע
שגורמת לי לכאוב
בשפה שלי
בטרימינולגיה שלי
בכללים שלי
אם לא הייתי נזהרת במילים אולי אפילו הייתי אומרת שאני
מכורה
לא יכולה בלי
לפעמים אפילו מתענגת ממנו מהכאב
שמחטט לי בנשמה
בחדרים של הלב
בסודות הכמוסים
בדברים שהעזתי אפילו שאני לא אמיצה
כל ספרי הפסיכולוגיה והפסיכולוגים מלמדים אותנו שלכאוב זה רע
זה זרע פורענות
שחייבים להילחם בזה
אני מאמינה שלכל כאב שחווים יש תפקיד של תגמול
(לא כאב פיזי)
הוא מציף בנו משהו שיש בנו
והתכחשות אף פעם לא הוכיחה את עצמה לפחות לא בחיים שלי
אז אני מחבקת את הכאב נותנת לו לעבור במערכות שלי
מאפשרת לו לבקר
בתנאי
שיהיה שם חיבוק
הכלה
קבלה ללא שפיטה
הדדיות
כנות
שמאפשרת לי להיות מי שאני
בלי להתנצל
כאב לבד זו כבר לא אופציה
זה צריך להיות
כאב נעים
יהונתן גפן כתב:
ואם יבקשו ממני להגדיר את שנות חיי
עד כה, בשתי מילים
אני אגיד
כאב נעים
וזו רבותי סינרגיה