יושבת בסלון בוהה
עדיין לא תופסת שישנו יחד
במיטה שלי
כאילו לא עבר כל הזמן הזה
כאילו לא הבנתי שהיתה זו הפעם האחרונה
אבל באמת
קמה והולכת לחדר השינה מביטה במזרון
שעד לפני כמה דקות המסה של הגוף הרחב שלו הגברי שלו היתה עליו
מריחה את הציפית כדי לגנוב עוד כמה נשימות של הריח שלו
מנסה לקבע את דמותו שעדין צרובה בתוך עיני שהביטו עליו כל שניה
כאילו לא באמת מאמינות שהוא לצידי
רסיסים קטנים של אושר ועונג
שכמו טיפות הגשם היורדות לתוך מקור מים מייצרות את האדווה שלהן ומתפוגגות
החודש הוא חודש יום ההולדת שלי
ומרגיש שהיקום התגייס והעניק לי את הדברים שכל כך רציתי
אין לזה שום הסבר הגיוני אחר
וזה טוב כל כך ורע כל כך
ואני לא יכולה בלי זה
מכורה
וכמו כל המכורים אין דרך קצרה
לעבור כל יום מחדש בלי לחשוב על זה שיבוא אחריו
אל תאמינו לי
אני לא מאמינה לעצמי
כי הנה מתחיל עוד יום ואני עדיין רוצה
יותר מאשר קודם
ככה אני
אני רוצה
ורוצה
ורוצה
איך מפסיקים לרצות??
ההקלטה היא עבורי