לפני 7 שנים. 25 במאי 2017 בשעה 23:12
תמיד הרגשתי שונה ,תמיד ראיתי דברים אחרת, תמיד הרגשתי זר גם במקומות הכי קרובים אלי.
תמיד חשבתי בעצמי ונתתי לעצמי להוביל, לא הקשבתי לאף אחד מלבדי ונתתי לשיגעון ולצורך בחופש להוביל אותי למקומות שאלוהים יודע איך יצאתי משם, ותמיד רציתי להיות כמו כולם, להרגיש נורמלי להיות חלק מהמשוואה הזאת שנקראת החיים אז הדחקתי וביטלתי וניסיתי לא להיות אני, ״להיות נורמלי״ היה כל רצוני.
הכחשתי ועצרתי עד שכבר איבדתי את עצמי, עד שכבר לא נשאר לי מה לאהוב בעצמי, אז בחרתי בהן, באלו שלא ניסו להדחיק באלו שהשוני והשיגעון צעק החוצה ושם, רק שם הרגשתי הכי בבית בעולם.
בדרך לחזור לעצמי בזכותי.