הם היו זוג מקסים. הוא היה שזוף וקטן קומה, עם היופי הלטיני הזה, המחוטב, על חיתוכיו הצ'איליאניים; והיא ג'ינג'ית מנומשת וארוכת רגליים, עם שן אחת שבורה שהפכה חיוך שובב מלכתחילה לשדוני ממש.
אפשר היה לחוש את הכימיה מבעד לתמונות. משהו בשפת הגוף שלהם, או בסינכרוניות המנח, או בזויות העיניים — הם לא נראו כמו סתם נפשות תאומות, אלא נפשות שהתערבלו זו בזו, כל אחת מהן משאירה משהו מעצמה באחרת, יין ויאנג. תקראו לזה חצאים משלימים, או זיקה רוחנית, או הסתבכות קוונטית, זה לא משנה; אני רק רציתי לשקע בזה את פני ולנשום עמוק, כמו בחזה שופע או בתחת יפה.
כשנפגשנו, הם היו נינוחים למדי — בודאי לא הפעם הראשונה שלהם, וככה קל יותר, כשכבר יש אמון הדדי ויודעים מה רוצים. הוא מזג לי כוס יין אדום מקולצ'גואה, והיא הגישה צלחת עם עוגיות שקדים איטלקיות; דיברנו על סלבדור איינדה ופינושה, ביבי וברלוסקוני, כיבוש ומהפכה ופוליאמוריה.
"תמיד היינו הרפתקנים ואהבנו להתנסות," היא ענתה לי; לרוב היא דיברה, והוא חייך והנהן. "ואז קראנו את פוליסקיור, יצא לך?" וכשעניתי לחיוב הרחיבה: "החלק הראשון תפס אותנו חזק, עזר לנו לאפיין את ה-attachment strategies שלנו, אתה יודע? נתן לנו שפה לדבר על זה."
"כן, אני זוכר," אמרתי. "מסוג הכלים שצריך ללמד בבית הספר, עד כדי כך זה בסיסי וחשוב. אבל היי, לפחות הגענו לזה איכשהו, גם אם מאוחר. ומה השפה הזו הבהירה לכם?"
היא פתחה את פיה להסביר, אבל אז עצרה, כמעין המחשה לכל העניין, ופנתה אליו: "מה דעתך?"
הוא משך בכתפיו וחייך. "היה לי קשה להיפתח, ועכשיו קל יותר. לפחות איתה. איתך," הוא קרץ. "אז אני יכול להודות, למשל, בלי יותר מדי בלגן מסביב, שאני אוהב זין. ויש בלגן מסביב, לפעמים, אבל הוא לא באמת קשור; זה הגיוני?" הוא רכן קדימה, משפשף את ידיו. "זה מרגיש קצת מלאכותי, בהתחלה, אבל מחלקים דברים ביחד. לקופסאות. ואז מנסים לפתור אותם, קופסה קופסה, בלי לערבב את המטען הרגשי הלא קשור."
"ואני יודעת לשתוק קצת יותר טוב," היא אמרה עם החיוך השדוני שלה. "ואפילו להקשיב. הוא אומר הרבה דברים יפים וחכמים, אם אני נותנת לו רגע לנסח אותם. והיי, גם אני אוהבת זין, אז למה שלא נאהב אחד ביחד?"
לגמתי את שארית היין ונשענתי אחורה באנחה. "אוקיי, אז עכשיו שאני מבין בתור מה אני נמצא כאן, רוצים להראות לי איך האהבה הזאת באה לידי ביטוי?"
הם לא היו צריכים הזמנה נוספת. בתזמון מושלם הם משכו מעליהם את חולצותיהם, החליקו מהספה לרגליי והתחילו להפשיט אותי: היא פותחת את הרוכסן, הוא חולץ את הנעליים. הנמשים שלה טפטפו כל הדרך למטה, מכסים זוג שדיים קטנים ועגולים, עם הילות פטמה ורודות ורחבות. הוא אמנם היה שעיר משאני רגיל, אבל זה הלם אותו: השיער הזה, העבה, השחור עד כדי כחול, נראה כמעט כמו קעקועי מאורי מסתלסלים.
בעבודת צוות חלקה ויעילה הם נפטרו מהנעליים והגרביים, המכנסיים והתחתונים; היא מחויכת בפלירטוט, הוא רציני ומכוון מטרה. באסרטיביות עדינה היא פיסקה את רגלי, והוא הזדחל ביניהן, אוסף את אשכי אל פיו ומעסה אותן בשפתיים רטובות, בעוד הזין שלי גדל ומתקשה על פניו — לנגד עיניו, אפשר לומר. היא רק הביטה באהדה, מלטפת את גבו בעדינות, ואז רכנה מעל והעבירה לשון מיומנת מהכיפה לבסיס וחזרה, מעקלת אותה לתוך המסילה מתחת לעטרה, מנשנשת בעדינות, ואז אוספת את הראש אל פיה ומוצצת בכוח, לשונה נדחפת כנגד חור השופכה.
הוא מצידו עבר למשיכות לשון שטוחות וארוכות, מעסה את העור הרגיש שמתחת לאשכים, משמאלם, מימינם. ואז הם עשו משהו מגניב במיוחד: היא התיישרה והחליקה עד קצה יכולתה במורד הזין, מצליחה להכניס קצת יותר מחצי; והוא חפן את האשכים ומשך אותם מעלה כלפיה. אחרי רגע של התמקמות, ריכוז ונשימה מהאף, היא השחילה את לשונה מתחת לגזע, עד לשק המורם והמתוח, והחלה ללוש אותו תוך שהיא משפדת את עצמה עוד ועוד, כל גיחה מלווה באנקה רירית. ואז הוא הצטרף, לשונו משחקת בלשונה, ושתיהן מתלפפות סביבי ועלי, מעסות רגע את הגזע ורגע את הביצים ורגע זו את זו.
אחרי הנשיקה הזו — בדיוק כמו שרצו והבטיחו, הוא והיא והזין — ננעלו לפתע עיניהם, ובחיוך זדוני הבזיקו אלי. הוא תפס אותי בכוח מפתיע, מפסק ומרים וצולל מטה, מורח את פניו עד פי הטבעת ולתוכו; והיא עצמה את עיניה בריכוז והתחילה לבלוע בעקביות רציפה, לועה חולבת את הזין שלי בגלים חמים של לחץ רטוב.
עשרים שניות אחר כך ואני מושך אותה בשיער מעלי. "לא, די, זה יותר מדי," והם רק צוחקים. "שניים נגד אחד זה לא כוחות, אני צריך לזוז קצת. מי קודם?" והיא מרימה את היד ככה, כמו ילדה נרגשת, עם כתף אחת שמוטה וראש נטוי.
אני חושב לרגע. "נראה לך שתצליחי לאכלס את שנינו?"
והיא מחייכת בשובבות; "נראה לי שאנסה."
"בואי הנה, נכין אותך," אני אומר, מעמיד אותה ויורד על ברכי. "אתה תמשיך במה שעשית," אני אומר לו תוך כדי שאני מושך את החצאית שלה למטה. "אתה טוב בזה."
הוא מסתער עליה מאחור ואני מקדימה, והיא שמה רגל אחת ארוכה מעל כתפי, חופנת את שערי ביד אחת ואת זה שלו באחרת ונושמת לאט, בכוח, עם מצלול קלוש ונמוך וגרוני. כשאני עולה אל הדגדגן הצליל גובהה ומצטלל, וזה מרגיש כאילו אנחנו מנגנים עליה, כמו הכוסות האלו שמלטפים את שפתם והיין שר. אני תופס את המפשעה שלו — הוא עדיין לובש את הסקיני, מסכן — ומושך אותו אלי, מנסה לנשקו מבעדה; ואז מכניס אליה אצבע, ומושך את ידו לאמור שיעשה כך גם מצידו. ואני יכול להרגיש אותו מעבר, בצד השני: האצבעות שלנו כמעט נוגעות, ורק רסיס שלה בינינו. אני עוטף את הדגדגן בשפתי נושך את העטרת בעדינות והיא גומרת, ואנחנו סופרים ביחד את הפעימות שמהדהדות בכולנו.
בזמן שהיא נרגעת אני פותח את מכנסיו, משחרר אותו ומשכיב אותו על המיטה. אחרי שהיא מתאוששת היא מרטיבה אותו קצת ומתיישבת עליו בגב קעור, ואני עולה מאחוריה. בתנועה איטית אני מתחיל להידחס אל אחוריה, מרגיש אותו לוחץ מהצד השני, והפה שלה נפער באנקה אילמת. בחצי הדרך אני חופן את שערה ומקער אותה עוד יותר, שתשקע היטב, עד הסוף, והוא חופן את שדיה הנמתחים ולש אותם, מוצץ וממולל את הפטמות. הנמשים במורד צווארה הלבן, הפועם, נראים לי כמו מטח מטאורים בים של חלב; אבוד במראה הזה אני נע קדימה ואחורה, ואנחנו נכנסים לקצב איטי, קבוע ומשלים, חורשים אותה הלוך ושוב, מפה ומכאן.
אני משחרר את ראשה, והיא צונחת לחיקו, והוא מחבק ומנשק את פניה בעוד אני לוחץ את מותניה ומעלה את הקצב. הם שוקעים בנשיקה ארוכה, ואנחותיה הנשפכות אל פיו שוב מביאות אותי לקצה; אהבה זה כזה קינק מצוין. כדי להתנער, אני מחליט להחליף חור: יוצא ממנה בזהירות, מעמיס חומר סיכה ומושך אותו אלי. הוא מרים את רגליו, עדיין בתוכה, ונשיקתם עוד נמשכת — ואני נלחץ אליו, וחודר, ועכשיו אנחותיו גועשות אל פיה. אני מחזיק את רגליו ומתחיל לזיין אותו, והיא מציצה לאחור בחיוך מלא הערכה, אבל איכשהו גם קצת חצוף. בכל תנועה שלי הוא נדחף לתוכה, אז אני עושה אחת חזקה יותר; אנקה קטנה פורצת מבעד לחיוך שלה, ואני רואה את ניצוץ ההבנה בעיניה. ביחד או לבד, יש לי תחושה שאראה אותה שוב.
"קחי, תחזיקי," אני מושיט לה את רגליו, והיא מתיישרת ונאחזת בהן, רוכבת עליו בזמן שאני מזיין אותו. וכשאני שוב מתקרב לקצה, אני שוב מחליף חור, ושוב ושוב, מנסה לערבב את האנחות שלהם למרקם אחיד, להמיס אותם האחד לתוך השנייה.
בפעם הבאה שאני מחליף אליו, אני חופן את האשכים שלו ולוחץ תוך כדי כניסה; הוא משתנק, ופתאום הוא מתחיל להתפתל ולגמור בתוכה, ופתאום היא מתחילה לרעוד ולגמור מעליו. כשהם נרגעים, היא מחליקה הצידה בתנועה עצלה, מעסה את המפשעה שלה במבט מתנצל של די, אני לא יכולה יותר, ואני בינתיים חוזר לזיין אותו באיטיות אגבית ונימוס מתון.
"צריך קצת עזרה?" היא שואלת לפתע.
"בא לך?" אני יוצא ממנו, הזין שלי קשה כמו יהלום ומבריק ממנו, מכוסה במיצים של שניהם.
"שום דבר שלא טעמתי קודם," היא קורצת לי, יורדת על ברכיה ואוספת אותי אל פיה. היא ממש מוצצת אותו ממני, לא בכאילו, ולא בלי הנאה — לשה ויונקת ומחטטת בלשונה; ואז היא מבחינה בחור הפעור שלו, האדמדם והבוהק, וגבותיה נכמרות בחמלה.
"אוי, מסכני," היא ספק מקוננת, ספק מקניטה, שוכחת ממני ופונה ללקק אותו, להרגיע את ההלם בלשונה.
בפעם השלישית כבר, זה יותר מדי; אני גונח ומנסה להתאפק, אבל מתחיל להבין שאיחרתי את המועד. אלא שבסנכרון הזריז והמדויק שלהם, הם מספיקים להחליק ולתפוס כמה זרמים חזקים בפיהם ועל פניהם. אני צונח על השטיח, תשוש ונרעד, ומסתכל עליהם מתנשקים ומתלקקים — ולא כמו בסרט פורנו, באיזו הגזמה פרועה, אלא כמו בחתונה לטינית, כשהחתן והכלה חותכים את פרוסת העוגה הראשונה ביחד ואז מורחים אותה אחד על פני השנייה ומתנשקים. הקרם זולג עליהם וזה לא משנה; ביחד, שום דבר לא באמת משנה, ולחלוק את הלכלוך הזה מענג מעצם הקיצוניות של הביחד הזה.
