מדהים איך שרגע אחד יכול להפוך שמחה גדולה לאש בעיניים שנובע מאכזבה. אני בן אדם מדהים, ואם אהיה ספציפית יותר- בת מעולה, אחות מעולה, אני החברה המושלמת- תמיד נשארת, ותומכת כשצריך. ואני גם הגורה המושלמת:
אמנם לא שלמה עם עצמי במאה אחוזים מאחר ואני פרפקציוניסטית מאוד, אבל אני מעל ומעבר בשביל אחרים. אני יפייפיה, אינטיליגנטית, מעניינת ורגישה מאוד. המורכבות של הנפש שלי מכניסה עניין ועומק לכל קשר. אני פתוחה, כנה, מתמסרת בכל ליבי כשהאדם שמולי נותן לכך לגיטימציה. אנשים כל הזמן מתחילים איתי, זה רק גורם לי להבין כמה אני באמת, כזו שווה.
אני כמעט ולא מקנאה, אבל כשאני כן- יש סיבה גדולה יותר, והיא שאני כנראה פשוט לא בטוחה במקומי מספיק בשביל לא להרגיש קנאה.
כשאוהבים אדם באמת, מראים לו את זה- רוצים לדבר איתו יותר, לראות אותו יותר, להביע את האהבה כלפיו. מעולם לא פחדתי מאהבה, כשהיא הופיעה. חיבקתי אותה חזק והשתמשתי בה בשביל מעשים טובים. עם זאת, רוב האנשים שמצאו את עצמם בחיי מפחדים מלאהוב אותי חזרה, או נמנעים מכך מסיבות אחרות.
מגיע לי שיאהבו אותי ויראו את זה במעשים ובמילים ישירות ומדויקות. מגיע לי לאחר תקופה ארוכה מלאה בעליות ומורדות שיקדישו לי יותר מכמה מילים על שעשו איתי טעות. אני לא טעות, מעולם לא אהיה. ואף פעם לא אהיה תוספת לאדם שלידי, אני מכלול שלם שיש להעריך. מגיע לי שלא ישוו אותי לאנשים פתטיים, אני סולדת מכאלה.
אני מציאה, אנשים צריכים להבין את זה, במקום לתת לי להרגיש שאני לא מספיק.
וכשזה קורה- אני תמיד נלחמת להראות כמה אני כל כך שווה, כמה יהיה פספוס לאבד אותי.
אני כל כך חזקה לבד, כמעט בלתי מנוצחת- אם רוצים בי, אי אפשר לתעתע בי.
