בתוך הכלוב שיצרתי

במהלך החיים אני לומדת לקבל את האחר, כבר מזמן לא שיפוטית כמו שהייתי בתור נערה צעירה שבין כל הצבעים בעולם הצליחה לראות רק שחור או לבן.

יש הבדל עצום בין להבין ולקבל. אני יכולה לקבל את העובדה שמישהו  נהנה מסקאט, כאן זה עניין של חוסר שיפוטיות. אז להבין אני יכולה, אבל לקבל ולמדוד את זה על עצמי לא.

אפשר להבין את הנרקומן שפורץ לחנות לגנוב כסף לעוד מנה, זו מחלה, הוא לא שולט בזה, זה לא מסיר ממנו את האחריות, אבל מובן להגיון. מובן, אבל לא מקובל. 

הבנתי גם את הרצון שלו להתנסות עם נשים אחרות לצד האהבה שלו אלי. אנחנו בכלוב, פיתויים רבים ובסופו של דבר אנחנו רק בני אדם ולא תמיד יכולים להבדיל בין רצון לצורך, בין פיתוי למשהו אמיתי. מבינה, אבל מתקשה לקבל.

מה שאני כנראה לעולם לא אבין... לא חשוב, כנראה שעוד לא גדלתי מספיק.