טריגר- אלימות מינית, אינו גרפי.
.
.
.
.
.
כששוב עולה הנושא של אלימות נגד נשים, עולה הקונספט של פנטזיות.
אותם חלומות בהקיץ, דברים שאינם מוחשיים שגורמים לנו לרגשות ולתחושות, אבל נשארים בין גבולות המוח הקודח שלנו, הופכים פתאום למקור ניגוח.
לכל אחד יש פנטזיות. זה בכל נושא, וממש לא מוגבל לתחום המיני. יש לי פנטזיות על הבית המושלם, על טיול בחלל, על יצירת דינוזאור לרכיבה ובשעת עצבים גם על רצח... ובטח גם לכם, על דברים דומים ואחרים.
אבל בתחום המיני, אנחנו מוצאים את עצמנו בתוך מבוך רגשי מסובך. מצד אחד, זה לא אמיתי, ולא מזיק בכלל. מצד שני, מה זה אומר עליי שאני נמשכת לדברים כאלו?
וכשאחרים מתוודעים לקיום של כאלו פנטזיות, הם לא פעם משתמשים בזה לרעתנו. בין אם כדי להוריד מרמת החומרה של אלימות כלפינו, בין אם לבצע אקטים כאלו, ובין אם להצדיק קיום של אלימות בכללותה.
אבל פנטזיה, בין אם היא על רצח, על רכיבה על טי-רקס בכבישי איילון, ועל אלימות בהקשר מעורר מינית, היא רק פנטזיה בסופו של דבר.
בטח ובטח, כשאין לנו שום רצון לממש. אנחנו יודעים מה תקין ומה לא, וכמו שאני לא ארצח כל אחד שפנטזתי שאני דורסת אותו עם הדינוזאור הזועם שלי, אני גם לא ארצה לממש דברים שיפגעו בי ובאחרים במציאות.
זה לא אומר עלינו כלום, ולא אמור להגיד. הדמיון שלנו שם מסיבות מסוימות, ואם משהו נעים לנו בדמיון, אז בואו נהנה ממנו. כל עוד הוא בדמיון, כמובן.
פנטזיה זאת לא סיבה לעשות דבר. זאת לא סיבה להצדיק דבר.
רק הסכמה אמיתית, בטוחה, ומוסרית, היא שחשובה בזמן אמת.
בטח אנו בתור קינקסטרים אשר יודעים את חשיבותה של הסכמה, ואת הגבולות בין המותר והאפשרי בתנאים מסוימים, לאסור ולמסוכן, לא יכולים לתמוך בטיעונים כאלו.