צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אני והכניעה שלי...

מקום לפורקן אישי של המחשבות, הדעות והרעיונות שרצים לי בראש בנוגע לכניעה שלי ולעולם החיצוני.
לפני 12 שנים. שבת, 10 בנובמבר 2007, בשעה 21:03
אף פעם לא הבנתי את הקטע הזה. זה שאני כנוע, זה ברור. זה שאני אוהב להיות כנוע, נו... השלמתי עם זה. אבל זה שהכניעה שולטת בי? זה כבר קטע לא ברור, לא?

אבל זה ככה. פשוט ככה. אני מוצא את ה"כניעה" שלי שולטת עלי בכל רובדי חיי. אם לא הייתי חזק מספיק, גם טיול בטיילת ת"א היה הופך ללילה ארוך של ליקוקי מגפי נשים עוברות ושבות. אז אני כנוע והכניעה שולטת בי, אבל כנראה שיש בי עוד מקום אחד שלא נכנע לכניעה הזו.

מזל. אחרת היו מאשפזים אותי בכפיה בחלוק לבן, ואני ככנוע מעדיף שחור... aren't we all? :-)

טוב נו, זה יספיק לפעם הראשונה.
חושקת בתחושה_​(אחרת){ללא פשרות } - כנשלטת..בהגדרה...עשית לי את זה (((((:
הייה אתה!!!
לפני 12 שנים
עבד_נאמן​(נשלט) תודה! - והגעתי לתובנה חדשה בעקבות התגובה שלך: אני אוהב מחמאות! :-)))
לפני 11 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י