לפני שנתיים. 1 ביוני 2021 בשעה 21:42
אני רואה אותך בראש שלי, ומתגעגעת. לא עבר הרבה זמן. אבל אני מעדיפה לכתוב כאן עכשיו. כי את בטח ישנה, וכי קול הרסני בראש שלי אומר לי שעדיף בלעדיי. שאת רוצה שקט. חלק ממני נהנה מהאפשרות להתגעגע, היא מאפשרת הערכה גדולה יותר. אני מרגישה כמו כלבלב קטן שהבעלים שלו מחוץ לבית, כשכל מה שבא לי עכשיו זה לרוץ אלייך, לחבק, ולקשקש בזנב. החיוך שלך, השמח, כמו כן העצוב מהיום, מהדהד בראש שלי. אז אני משאירה את הגעגוע בתוכי, ונותנת לך את הלבד שלך.