או:
איך למדתי יותר להנות ופחות לסבול.
אז כן כן
גם אני הגעתי למצב הזה, הזדקנתי עוד שנה עברה ובהיתי במראה.
''פאק אני 42 ועוד חי...
ססאמק עד מתי''
לו רק ידעתי ולו רק הבנתי.
כי הקטנה זו המקבילה שלי הכינה לי הפתעה.
( לא יא נושכי ירקות, לא כזה, אחר)
הפתעה כן
מזימה רקחה היא לי.
ואני מה נקרא שונא מתנות יחיה
והורג הפתעות ( תשלימו את החרוז אני שיכור כרגע)
בקיצור מפה לשם אמרה מסעדה הראתה שובר.
נו נפלא מסעדה
בשר, יין , נשים ואנשים.
ערב נעים של יום שישי, ככה ביני לביני נהניתי.
הערב מגיע מתקלח מתכונן נוסעים יושבים בקיצור כל הגישפט.
והקטנה בי מביטה כולה חיוך וניצוצות,
ואני מה אני? מה אני חשדינסט?
מוציאה היא מעטפה
אני בטוח כי מדובר בשובר לקניה
ספרים
בגדים
אולי יין
אולי אוכל
פותח
דף מקופל לארבע
בוהה ותוהה
די
לא מאמין
פאק מי פאק מיי לייף
הופעה
הקטנה ואנכי
הערב
שורה מרכזית
עין בעין
אצל נסיך היהודים
מלך 420
קיסר הסולנים
האיש שימצוץ לקטורזה
חובב הכפכפים הרטובים
יונתן פאקינג ברק.
תראו תקשיבו
באמת שאותי קשה לרגש.
וזה לא כי אני כזה אנטיפאת (טוב נו אולי קצת... בסדר בסדר אנטיפאת אחושרמוטה , אבל לא קראתם את זה כאן)
אבל הכרטיסים הוי הכרטיסים
חשו ואני הערב אצל יהונתן
פשוט לכו
באמת עלי
ואם אתם סאחים או סתם לא אוהבים אותו זה בסדר.
אבל בחייאת לפחות תדעו מי זה.
אגב
החוסר קוהרנטיות או ההומור זה מעייפות אושר ושמחה.
שייש לי כזו שותפה לחיים שיודעת ומכירה אותי כל כך טוב.
תודה בייב
על מי ומה שאת
ודאגת ליום הולדת הכי טוב שהיה לי בעשור הזה.
אוהב אותך.
נ.ב
לכו תראו את יהונתן ברק.
