הנוף בסוואנה שלי

אתמול, כשהכנסתי את הגננת מתחת לשולחן, כמו שהייתי עושה בעבר, היא יצאה משם בוכה, כשכל האיפור מרוח וכאלה. שאלתי אותה למה היא בוכה, וליטפתי אותה, אך היא התחמקה מלענות. התשובה לשאלה שלי, היתה ברורה לי, היא בכתה כי לא הרגישה כמו בעבר, את הסאבמישן מתחת לשולחן, חוששת שאיבדה את במאסטר שלה, שלא תרגיש את זה יותר.

התעצבתי לעצמי, חשבתי מחשבות, והלכנו לישון.

היום בבוקר, השכבתי אותה על הבטן, וזיינתי לכלבה שלי את הצורה. באופן כזה, שכנראה כל היום היא תתקשה לשבת.

אחרי, ליטפתי את ראשה, כשהיא רועדת כולה, והסברתי לה למה היא בכתה אתמול, ושאין לה מה לדאוג, שלאט לאט ובסבלנות, היא תרגיש מהר מהר, נוח חם ונעים שוב, שם מתחת לשולחן. היא רצתה לנשק אותי, אז אמרתי לה, שמאסטר, לא מנשקים בפה.

***

ולסיום אופטימי, משבש קלות את המילים של שמרית אור.

אצלי הכל בסדר,
ולא חשוב אם לא אמצא תשובה,
אצלי הכל בסדר,
היום כבר נהנים מאהבה.

***

תודה לכל החברים שדאגו ותמכו, כל כך שכך, שממש מחמם לי את הלב. אבל המאסטר חזר הביתה, ואצלי הכל בסדר. הרי ידוע לכל שחתולים תמיד נופלים על הרגליים.
ולך הגננת..... הופה הופה הופה......
יאללה בלאגן.

***

למרות כל מיני דעות רווחות, שהקהילה הזו היא ביצה בכלל, מה שלצערי נכון במידה לא מועטה. יש לזה אפילו עדויות מוצקות גם בשירשור שמככב כרגע בבליינים. (לשירשור). האמת שהשירשור הזה מצחיק ביותר, ואם זה לא היה כל כך עצוב, כנראה הייתי צוחק מההומור השנון שמה.

פתחתי פעם מזמן, שירשור בנושא, (לשירשור), וטענתי בתוקף שצריך לעשות משהו כדי לתקן את זה, שהרי אחרת, מגיע לנו שזה ככה. אז שתדעו לכם כולם, שיש כאלה שעושים, ולא מעט.

יש פה אנשים, שהם חברים באמת, והם שולחים הרבה מעבר לנשיבוקים ווירטואליים ריקים מתוכן. יש פה חברים של ממש. ולפני שיתחיל להיות פה דביק מדי, אוסיף רק, תודה לכם ממש, ואסיים בזאת.