לפני 15 שנים. 19 במאי 2008 בשעה 17:20
לפני כמה ימים שמעתי את "עכשיו אני" של ארקדי דוכין ונדהמתי מעומק השינוי שעבר בו. כל מה שנשמע לי גס ומאוס כשהשיר הזה יצא הפך לרגיש באופן יוצא דופן, בוגר, חכם, עצוב ויפה. אני יכול להסיק רק ששירים מזדקנים היטב.
אני הופך בראש כבר ימים איזה נושא בדסמי, ואני רוצה לחלוק אותו איתכם, אבל אני לא בדיוק מצליח לפתח אותו. יותר מדי דברים בראש לאחרונה. זה על המקום של ההיעלבות בבדסמ, על פוסי-משחק רגשיים. אני עוד לא שם, אבל זה יקרה בקרוב.
אז מה שלומכם? רוצים קפה או משהו? מישהו מזמין איזה פורנו?
