תשמעו, מהרגע שהפסקתי להגיב למגיבים בבלוגי, מגיבים לי רק מתי מעט, אבל כאלה שבאמת איכפת להם, וממקום טוב. נראה לי שזו המצאה גאונית שכדאי לפתוח עליה סטארטאפ בכלל.
תודה לכם המגיבים, אתם עושים לי נעים לגמרי.
וכל מיני כאלה שמלאים חרבאנה, וואללה, תמשיכו לא להגיב לי, גם זה עושה לי נעים.
***
אז מה בעצם קורה פה אצלי ?
וואללה, אני מתארגן לחיים חדשים. לא מייבב ולא מתחרט על כלום. היתה לי תקופה מאד מאושרת בזוגיות שצמחתי ממנה המון, נהניתי המון, ואהבתי (ועדיין) עד לכוכבים ובחזרה. יש לי מקום כזה בלב שעדיין פועם אהבה גדולה ועצומה. כוסשלהראבק הזונה עשתה לי ים טוב.
***
אבל לכל דבר טוב יש סוף, וזה נגמר. לא חבל, לא אבל, פשוט ככה וזהו זה.
עכשיו אני בונה מחדש את חיי. זה לא פשוט, זה מחייב אנרגיות ותעצומות נפש, ויש לי מאלה למכביר.
משוטט קצת בגיידייט, מכיר גם כאלה שפה, וגם משם. מתנהל לי לאיטי, בקצב הצ'יטה 😉
לוקח כל יום ביומו, ומשתדל להנות ממנו כמה שאפשר. אני יודע ידוע בעניין, ואכן מצליח בכך.
אבל באמת, למרות שאני מהיר מאד תמיד, אני הולך צעד צעד, לאט לאט.
והחיים חוזרים למסלולם, ואני למסלולי, מוצא את דרכי פה בעולם שוב, לבד.
זה לא לבד פולני מתבכיין, כי אני לגמרי לא לבד. יש לי חברים.... טפו טפו טפו... שמהם אני לא מתבייש לבקש עזרה בהקשר של השלילה שנגמרת עוד שבועיים, או כשאני מקבל מצב רוח ירוד. הם כיפים נורא החברים שלי, ועושים עבורי כל כך, שזה פשוט מחמם את הלב.
***
אני צ'יטה
צ'יטה מהכלוב ?
כן
וואללה
בהחלט
***
אז וואללה, בסך הכל הרי החיים יפים, והם מתחילים לחייך אלי בחיוך רחב מאד.
תחזיקו חזק חברים, כי רכבת ההרים עומדת לצאת, ויש לה מנוברים די מפחידים, לפחות לכמה.
קוואבנגה.
לפני 15 שנים. 8 בספטמבר 2008 בשעה 17:22
