הוא מתעסק בניירות שלו הרבה זמן בעוד אני עומדת מולו מכופפת מעל המיטה. זה מביך אותי אבל באותו זמן מגרה.
הישבן שלי שורף אבל אני לא מעיזה לשפשף אותו.
אני שומעת את הכסא מוסט ממקומו, צעדיו מתקרבים אליו, הוא קרוב אלי כל כך...
"אז ילדה...רוצה לדעת על מה חשבתי בזמן שהתעסקתי בניירת?"
"בבקשה אדוני" היד שלו מלטפת את העורף שלי, מתחפרת בשיער, מכאיבה
"חשבתי לעצמי על הישבן הקטן שמוצג לפני, מקושט כל כך יפה בפסים אדומים וחשבתי לעצמי כמה יהיה כיף לזיין אותו...חזק"
הנשימה שלי נעתקת "הו בבקשה אדוני אל תעשה את זה" אני מתחננת, מנסה לסובב את הראש ולשלוח אליו מבט
"ולמה לא?" הוא שואל, קולו מלטף. "זה..זה מפחיד אותי"אני לוחשת "והישבן שלי כל כך כואב עכשיו"
הוא צוחק "הישבן שלך יכאב רוב הזמן כשאת איתי" הוא חופן את הישבן שלי בשתי ידיים ומועך בחוזקה, אני גונחת.
"אבל אני מוכן להתחשב בך היום ילדה חמודה כי בסך הכל התנהגת כמו ילדה קטנה וטובה"
הידיים שלו מרפות ממני ואני שומעת רוכסן נפתח, בלי גינונים מיותרים הא חודר לתוכי בבת אחת.
אני כמעט גומרת רק מהתחושה הטובה של כולו בתוכי. הוא מזיין בתנועות חדות, כמעט אלימות, ידיו בכל מקום- על השדיים שלי צובטות בכוח, מושכות את שיערי, בתוך הפה שלי.
הוא קרוב לגמור-שולח יד למטה צובט את הדגדגן שלי ותוך שניה אני גומרת יחד איתו בצעקה.
הוא מתנתק ממני מיד, מארגן את עצמו, מניח לי כמה דקות להתאפס, עדיין מכופפת מעל המיטה, הנשימות שלי לא סדירות, כל גופי עוד רועד
כשאני נרגעת קצת אני קמה- הוא חזר לשבת מאחורי השולחן, מביט בי בחצי חיוך.
"את בסדר?" אכפתיות אמיתית נשמעת בקולו ואני מחייכת חיוך ענק "כן אדוני, תודה"
"יש פה מקלחון אם את רוצה" הוא מצביע אל פינה שמוסתרת בחצי קיר ואפילו נותן לי להתקלח בשקט. אני נותנת למים הקרים לצנן את הגוף שלי, אבל נדמה לי שכולו זוהר. כשאני מלבשת שוב, שמחה הפעם שאין לי תחתונים שיגרו את הישבן הכואב שלי הוא אומר שיקח אותי הביתה.
"אין צורך, אני יכולה לחזור בתחתית" אני אומרת, לא רוצה להטריח אותו.
"את לא מתווכחת כשאני אומר משהו" הוא מזכיר לי "כבר חשוך ואני רוצה לדבר איתך על משהו"
"כן אדוני" הוא נועל את הקליניקה, המסדרון נטוש ואני שמה לב שהשעה כבר כמעט תשע בערב- הזמן טס כשנהנים.
גם הוא מבחין שהמסדרון נטוש "תלכי לפני ילדה ותרימי את השמלה, אני רוצה להנות עוד קצת מהישבן שלך"
אני מצייתת מהר ונשארת ככה גם במעלית הריקה, הוא מלטף את הישבן שלי עד למטה.
במכונית הוא שואל אם נהניתי היום " בהחלט אדוני" אני עונה מיד. "מהכל?" אני מהססת לרגע והוא אומר" זה בסדר, שאלתי אז מותר לך לומר גם אם לא נהנית" "לא אהבתי שמדדת לי חום" הקול שלי נעלב שוב לזכר הסצינה התינוקית הזאת.
"חבל"הוא עונה בלי להתרשם" תצטרכי להתרגל לזה. מה לגבי האצבע שלי עמוק בתוך הישבן שלך?"
אני מסמיקה לצבע ארגמן "אני..אני...לא בטוחה"
"איך אפשר לא להיות בטוחה או שכן או שלא" הוא מתעקש.
"עוד לא החלטתי מה דעתי" אני מקווה שהתשובה תרצה אותו אבל היא לא.
"מיד נבדוק את הסוגיה הזאת" הוא מודיע לי ופונה בחדות ימינה, לחורשה קטנה , אני תוהה אם הוא תזמן את השאלה לאזור המבודד הזה של העיר. הוא בולם ויוצא, מורה לי לצאת ולבוא אליו.
הרגליים שלי לא יציבות אבל אני יוצאת וניגשת אליו "תתכופפי" הוא מצביע על מכסה המנוע. אני שוקלת לסרב אבל מחליטה שזה לא רעיון טוב
ומתכופפת על מכסה המנוע החמים. הוא מניף את השמלה שלי ואוויר קר מלטף את הישבן שלי ואת הרגליים.
הוא פותח את האוטו, שולף שפורפרת קטנה מהתיק שלו. "אדוני בבקשה" בניגוד לרצוני אני פותחת את הפה.
"שקט ילדה, אם את לא בטוחה בתחושות שלך אני רוצה לעזור לך להחליט" הוא מורח מהג'ל שבשפורפרת על אצבע אחת ומשליך את השפורפרת פנימה.
"עכשיו ילדה, תההי נחמדה ותפשקי בשבילי את הישבן" "אדוני" הקול שלי עולה באוקטבה במחאה
"מיד" הוא עונה בקל מסוכן ואני שולחת ידיים לאחור ופוערת את עצמי בשבילו.
הוא מורח את הג'ל היטב על כולי ומחדיר פנימה את האצבע בתנועה אחת, הכי עמוק שהוא יכול.
אני נאנקת, זה קצת כואב אבל אחרי דקה או שתיים אני חייבת להודות שזה מרגיש לא רע.
הוא לא אומר מילה, רק מתרכז בלהכניס ולהוציא את האצבע בתנועות מהירות. אני מתפללת שאין אף אחד בסביבה.
הוא משאיר אותי ככה יותר מחמש דקות ואז שואל "נו ילדה את כבר יודעת אם את נהנית מזה או לא?"
"כן אדוני" אני עונה מיד "את בטוחה? כי אני יכול להוסיף עוד אצבע ולהמשיך, יש לי סבלנות"
"לא אדוני" אני נבהלת " אין צורך. אני נהנית מזה" אני מבטיחה לו.
"ילדה טובה" הוא מוציא את האצבע, טופח על הישבן שלי "תכנסי למכונית" אני קמה מהר ונכנסת לרכב, שמה לב רק עכשיו שהפטמות שלי מזדקרות כנגד הבד של השמלה.
הוא נכנס בנחת, שולף מגבון מתא הכפפות ומנגב את הידיים על פניו חיוך מרוצה.
אנחנו ממשיכים בנסיעה והוא אומר " אני צריך לנסוע בשבוע הבא, יש לי הרצאה להעביר בלונדון. תרצי להצטרף ילדה?"
לונדון-המקום הכי אהוב עלי בעולם. אני לא מזבזת רגע מחשבה על העבודה שלי או התחייבויות קודמות.
"אני ארצה מאד אדוני" "יופי" החיוך שלי מחמם לי את הלב "יש מקום מסויים שאני חושב שתאהבי שם ואני אהנה שתהיי רק שלי לכמה ימים"
אני רק מחייכת בתגובה.
אנחנו עוצרים ליד הבית שלי " אני אדבר איתך לפני שניסע, לתת לך כמה כללים לנסיעה" "כן אדוני"
הוא רוכן ומנשק אותי על המצח "לילה טוב ילדה"
"לילה טוב אדוני"
לפני 12 שנים. 8 ביוני 2011 בשעה 6:05
