הוא מתקשר אלי ביום רביעי בבוקר. "היום בלילה טסים, אני אאסוף אותך בעשר בלילה"
מתחשק לי לרקוד מרוב התרגשות "כן אדוני"
"יש כמה כללים שאני רוצה להבהיר עכשיו, את השאר תשמעי בדרך, את מקשיבה היטב ילדה?" "בהחלט אדוני"
"בטוחה? אני אומר כל דבר רק פעם אחת" אני סוגרת את הספר שקראתי, מתיישבת זקופה" בטוחה"
"דבר ראשון אל תארזי יותר מדי- אין לי סבלנות לילדות שסוחבות את כל הבית. דבר שני בלי שום מכנסיים, חצאיות ושמלות בלבד.
דבר שלישי את יכולה ללבוש תחתונים לטיסה אבל שיהיה ברור שתצטרכי להוריד אותם בכל פעם שאומר וכל התחתונים חייבים להיות לבנים, מכותנה, בלי כל מיני שטויות תחרה.דבר רביעי ואחרון לרגע זה- גם בשדה התעופה וגם במטוס אני אצפה לציות מלא ילדה- אחרת תשלמי ביוקר.מובן?" "מובן אדוני" אני עונה ובראש כבר עוברת על ארון הבגדים שלי
"יפה, נתראה בעשר בדיוק" הוא עונה ומנתק.
אני נכנסת לפרץ פעילות- ממציאה עבור הבוס שלי סיפור קורע לב שמצדיק העדרות לכמה ימים, רצה לקנות תחתונים לבנים ילדותיים- אין לי אפילו אחד כזה בבית ואז מתלבטת מה לארוז במשך שעות.
בעשר בלילה בדיוק אני ברחוב החשוך עם מזוודה בינונית, תיק יד והמון המון ציפיה.
הוא נעצר לידי ויוצא "שלום" "שלום אדוני" החיוך שלי קורן, הוא מסתכל על התלבושת שלי- שמלה צהובה ועליזה עם חלק עליון צמוד וחצאית פעמון ונעלי בובה שחורות מבריקות.
"תחתונים" הוא אומר ואני ממהרת להרים את השמלה, מראה לו את תחתוני הכותנה המבהיקים בלובנם.
"ילדה טובה" הוא מהנהן באישור, מכניס את המזוודה לתא המטען ואנחנו יוצאים לדרך.
"שלומך טוב ילדה?" "כן אדוני...התגעגעתי אליך"אני מעיזה, לא בטוחה שזה בסדר.
"אני שמח לשמוע. רוצה לשמוע עוד על הנסיעה?" "בהחלט"
"מחר בצהריים יש לי הרצאה להעביר- בזמן הזה את תחכי במלון שלנו כמו ילדה טובה וכדי שלא תשתעממי אשיר לך משימה. אחרי זה אני פניו ויהיה לנו עד יום ראשון להנות מהעיר ולעבוד על החינוך שלך. היית בלונדון ילדה?"
"הו כן, מספר פעמים" אני מהנהנת בהתלהבות.
"מצויין, אז תוכלי לבחור לאן תרצי ללכת רוב הזמן. עכשיו כשנטייל בעיר את כמובן לא תלבשי תחתונים בשום רגע"
"כן אדוני" סומק ורדרד של התרגשות מתחיל להתפשט על לחיי
"כל זמן שנהיה במלון את תהיי עירומה לחלוטין אלא אם אציין אחרת. אני מתכוון למדוד לך חום בוקר וערב גם כי זה מביך אותך וגם כי אני נהנה מזה, בנוסף יש לי כוונה מלאה להקפיד שהישבן שלך יישאר בגוון אדמדם עד אדום מאד כל הזמן. יש עדיין סימנים להצלפה בסרגל?"
"לא ממש אדוני" אני ממלמלת בסערת רגשות מכל מה שאמרת הרגע.
"אני אבדוק את זה בהזדמנות" הוא אומר, שארית הדרך עוברת בשיחה על לונדון ועל המקומות האהובים עלי בעיר.
השדה לא עמוס במיוחד בחצות ואנחנו מסיימים במהירות את כל סידורי העליה למטוס. אני מגלה שאנחנו טסים במחלקת עסקים- פינוק רציני בשבילי ושגרת חיים בשבילו.
אנחנו משוטטים מספר דקות בין חנויות הדיוטי פרי והוא מושך אותי פתאום למעבר שירות צדדי "עכשיו תראי לי את הישבן שלך"
אני כבר יודעת לא להתווכח, נאנחת קצת, מסתובבת, מרימה את השמלה.
"תתכופפי ילדה" אני מצייתת והוא מסתכל להנאתו, מלטף, צובט קצת "באמת כבר אין סימנים אבל אל תדאגי נטפל בזה"
ממש לא דאגתי!
מכריזים על הטיסה שלנו ואנחנו ניגשים לשער העליה למטוס. מבטי מתרוצץ סביב, בוחן את תא מחלקת העסקים. המושבים שלנו באמצע אבל חוץ מאיתנו יש רק עוד ארבעה נוסעים. הוא מניח לי לשבת בשקט ולהתבונן סביב עד שהמטוס מגיע לגובה שיוט.
"עכשיו ילדה חמודה הגיע הזמן להשתעשע קצת" אני חוששת למשמע ההצהרה הזאת. הוא מוציא מכיס הז'קט שלו חפץ לא גדול. "את יודעת מה זה ילדה?" הקול שלו שקט "לא אדוני"
"זה פלאג. את יודעת לאן זה הולך?" אני מטלטלת את ראשי במרץ והוא מחייך חיוך מרושע" זה הולך לתוך הישבן שלך...זה פלאג קטן יחסית והוא ירגיל אותך לתחושה של משהו שם בפנים, אנחנו נתאמן על זה הרבה במהלך סוף השבוע"
"אבל..אדוני" הוא קוטע אותי " יש לך שתי ברירות: אחת ללכת כמו ילדה גדולה לשירותים ולהכניס אותו בעצמך ושתיים להתוכח איתי ואז אני אכניס אותו ממש פה. מה את בוחרת?" אני מאמינה לו שהוא אכן יעשה את זה ולכן אני בוחרת באפשרות הראשונה.
"כל הכבוד" הוא משבח ומגיש לי את הפלאג יחד עם שפורפרת קטנה ומוכרת"
אני הולכת לשירותים ומסתגרת בפנים, נושמת עמוק ומנמיכה את התחתונים. הידיים שלי רועדות כשאני מורחת מהג'ל השקוף על שתי אצבעות ועל הפלאג. אני מורחת את הג'ל היטב מבחוץ ומבנים ומניחה את הפלאג בפתח. פתאום אני מבחינה בדמותי במראה וקופאת לרגע
אני ראית צעירה מאד בשמלה, פניי ורודים להחריד, שתי אצבעות שקועות בתוכי בצורה די מגונה- משום מה זה מרגש אותי ואני אוזרת אומץ ומכניסה את הפלאג עד הסוף ומתיישרת. התחושה מלאה מאד אבל פחות מאשר היו האצבעות שלך בתוכי. לא נוח וטיפה כואב.
אני מסדרת את התחתונים במקומם, מוודאה במראה שהצעצוע הקטן אינו בולט, שוטפת ידיים וחוזרת למקום.
הוא מעיף מבט בשעון" יותר מדי זמן ילדה. עשית את זה?" " כן אדוני" אני לוחשת, הוא מעביר ליטוף על החלק האחורי של השמלה, ממשש עד שהוא מתרצה. אני מתיישבת בחוסר נוחות מוחלט. "שבי יפה " הוא נוזף בי " תתרגלי לזה, זה לא יצא עד שננחת" - עוד חמש שקות כמעט. אני עושה פרצוף והוא מניף אצבע מתרה "בלי תלונות, אין לי בעיה להעניש אותך פה" השפה שלי רועדת בעלבון והוא מתרכך
"את צריכה משהו שיסיח את דעתך" הוא מבקש שמיכה מדיילת ופורש אותה על כולי ואז גוחן ולוחש לי באוזן "עכשיו ילדה תורידי את התחתונים עד הקרסוליים" אני מתפתלת ומתמרנת עד שהתחתונים מופשלים למטה. היד שלו נעלמת תחת השמיכה, גולשת לתוך מחשוף השמלה, חופנת שד אחד ומחלת אותו מן החזיה ומן השמלה ואז את השד השני, הוא מסובב פטמה אחת כל כך חזק שאני נאלצת לנשוך את הלשון כדי לא לזעוק.
"אולי אני אסיר ממך את השמיכה?" הוא שואל מבטו מחייך ומבטי מתמלא אימה "בבקשה אדוני אל תעשה את זה"
"בטוחה...נראה שחם לך מאד ילדתי" "אני בסדר" אני ממהרת להבטיח והוא מגחך, עוזב את הפטמה הכואבת שלי ומכניס שתי אצבעות לתוכי.
משתעשע בי, תוקע שתי אצבעות בחוזקה "תכניסי יד ילדתי ותגעי בעצמך" הוא לחוש
אני סמוקה לגמרי, רטובה לחלוטין מכניסה יד פנימה, הוא מכוון אותי לדגדגן. אני עוצמת עיניים מתמסרת לתחושה.
השדיים שלי תחככים בשמיכת הצמר, הישבן שלי מלא בפלאג, הדגדגן שלי מתנפח מצביטות וליטופים והאצבעות שלו נכנסות ויוצאות ממני שוב ושוב.
אני רועדת בהנאה, מתאפקת ממש לא לגנוח בקול והוא? מחייך לעצמו ולוחש לי "אל תתאפקי ילדתי, אני מתכוון לגרום לך לגמור בקול...ממש כאן"
לפני 13 שנים. 8 ביוני 2011 בשעה 14:03
