Tailor made

אני מנסה להלחם בזה אבל הוא לא מוותר- לוחש לי באוזן דברים שהיה רוצה לעשות לי בעוד ידיו נוגעות בכולי
אי גומרת באנקה לא שקטה במיוחד שגוררת מבטים מהנוסעים הבודדים האחרים במחלקת העסקים.
"ילדה טובה" הוא מגחך וקם ממקומו לשטוף ידיים. אני סחוטה ומנומנמת, כמעט ואין לי כח להיות נבוכה מהמבטים.
הוא חוזר עדיין מחוייך "אולי תנוחי קצת?" הוא שואל ואני מהנהנת שמחה לקצת הפוגה מהרגשות של עצמי.
"אדוני...אני..אתה מרשה לי לסדר את הבגדים?" אני מדברת ממש בשקט.
"את יכולה להרים את התחתונים, את השדיים שלך תשאירי בחוץ, אני אוהב שיש לי צעצוע להעסיק בו את הידיים"
אני מתמרנת את התחתונים למקום, הפלאג ממש מציק לי כבר אבל אני לא מתלוננת, מניחה ראש על הרגליים שלו, מהדקת סביבי את השמיכה ונרדמת די מהר. מתוך שינה אני מודעת מאד ליד שלו שלשה ומועכת את השדיים שלי, גורמת לי לחלומות...
אני מתעוררת כשהמטוס מנמיך לנחיתה והוא נותן לי לסדר את הבגדים. אני כמעט מקפצת משמחה כהמטוס נוגע בקרקע...לונדון ועוד איתו!
השדה לא עמוס ומהר מאד אנחנו בחוץ באפרוריות הלונדונית, רכב ממתין לנו. הוא מניח לי לאורך הנסיעה, להתבונן מהחלון ולפטפט בהתרגשות. מציע לי לבחור הצגה למחר בערב.
הרכב עוצר ליד מלון מפואר ואחרי עוד רבע שעה אנחנו בסוויטה הכי גדולה ומפנקת שראיתי אי פעם, אני רצה לחלון להביט בהייד פארק הפרוש מעבר לכביש.
הדלת נסגרת מאחורי הנער שסחב את המזוודות ומיד הוא פונה אלי " מה היה הכלל לגבי המלון?" אני חושבת שניה ונזכרת ואז ניתקת מהחלון ומורידה את הבגדים- נותרת מולו עירומה, באור יום מלא.
הוא מתיישב על המיטה " תסתובבי אני אעזור לך להוציא את הפלאג" אני מצייתת שמחה מאד שהדבר המטריד ייעלם...
הוא שולח אותי לשטוף את הפלאג ולחזור אליו.
כשאני חוזרת הוא מסמן לי לבוא אליו, אני מבחינה במד החום המונח ליד המיטה ובשפורפרת הקטנה והשנואה
"אתה לא ממהר להרצאה?" אני שואלת בתקווה. "ילדה הבהרתי את הכללים ואני יכול להקדיש חצי שעה למען החינוך שלך. קדימה, על הברכיים שלי" אני נאנחת ונשכבת.
הוא לוקח את מד החום, שופך ג'ל על אצבעו ומחדיר אותה פנימה ומיד מוציא לאכזבתי...התחלתי לחבב את התחושה.
הוא מכניס את המדחום אבל משחק בו כל הזמן, מסובב, מחליק פנימה והחוצה לאט לאט- מצמרר אותי.
הדקות חולפות לאט "את מתחילה להנות מלמדוד חום כמו ילדה קטנה, נכון?" הוא שואל, אצבע אחת מחליקה אל בין רגליי מגלה את הרטיבות. הוא מוציא את מד החום ואני מנסה לקום.
"לא סיימנו" קולו עוצר אותי בחדות "אמרתי לך שהישבן שלך הולך להיות אדמדם כל הזמן" בלי אזהרה נוספת ידו חובטת בי פעם אחת בלחי ימין ופעם אחת בלחי שמאל. "אבל הייתי ילדה טובה" הקול שלי נשמע צעיר וקטן
"נכון" הוא מסכים, מגביר את עוצמת המכות "ככה זה בחיים לפעמים גם ילדות טובות נענשות" "אבל..."
"בלי אבל ילדתי, זה המצב" ידו לא מחמיצה מילימטר. אני מנסה להיות גיבורה אבל מוצאת את עצמי שוב ושוב מבקשת שיפסיק.
הוא מפסיק בסוף. הישבן שלי חם נורא. "עכשיו ילדה תעמדי בפינה בזמן שאני מתארגן להרצאה שלי" "אבל..." "בלי אבל אחרת אני אמשיך" הוא מזהיר ומוביל אותי לפינה " ידיים מאחורי הראש, רגליים בפישוק. יפה" הוא מחליף בגדים בלי להסיר ממני מבט "אני אעדר לשעתיים בערך, בזמן הזה ילדתי תרשמי לי חמישה מקומות שתרצי מאד להיות בהם וקחי בחשבון שיש לי כוונה מלאה לתת לך שיעור קטן בחינוך פומבי לפחות באחד המקומות האלה" הוא מבחין ברעד שחולף בי וצוחק " חוץ מזה את צריכה לרדת למטה ולקנות מברשת שיער. משהו עם גב מרובע וכבד" "יש לי מברשת" אני מציינת
"זאת תהיה מברשת מיוחדת" הוא מסביר "מברשת רק בשביל הצלפות" הוא מושך אותי ממקומי בפינה ומנשק אותי חזק על השפתיים
"וכמובן תהיי פה בחזרה לפני שאחזור, עירומה כמו ילדה טובה, אני רוצה לקחת אותך למקלחת לוודא שתהיי ילדה נקיה ו..." והוא משתתק
"ו... אדוני?" הוא מתכופף ולוכד פטמה אחת בן שיניו, נושך ואז מזדקף "ואז נראה"
הוא יוצא בלי מילת פרדה ואני טסה להתלבש, ממהרת לרחוב. יש בית מרקחת במרחק כמה ביניינים ואני מתלבטת שעה ארוכה עד שאני מחליטה על מברשת שיער שנראית לי מתאימה חצי מצפה וחצי מבוהלת מהרעיון שהיא תשמש להצליף בי. אחר כך אני רצה חזרה למלון וחושבת על חמשת המקומות שהכי ארצה להיות בהם.
אני כל כך שקועה במחשבות ובמראות שממחוץ לחלון שאני לא שמה לב לשעה וכשהוא חוזר אני לא עירומה כמו ילדה טובה...