הוא מביט בי מפתח החדר, מבטו מסוכן "מה קרה לכללים?" הוא רוצה לדעת, הקול שלו שקט, מאיים.
"אני מצטערת אדוני" אני מגמגמת קופצת ממקומי במושב החלון "נסחפתי במחשבות"
"איפה המברשת שאמרתי לך לקנות?" אני רצה ומגישה לו אותה "תתפשטי" אני רועדת מפחד, ברור שאני הולכת לחטוף הצלפה רצינית.
אני מורידה את הבגדים, מקפלת יפה כמו שהוא אוהב וחוזרת לעמוד מולו, הוא עומד כולו שליטה עצמית,בוחן את המברשת שקניתי
"עכשיו ילדה תרדי על הברכיים ותבקשי ממני יפה להעניש אותך" אני מחווירה קצת אבל יורדת על הברכיים.
" ידיים מאחורי הראש" הוא מצווה "אני אוהב שהשדיים שלך בולטים ככה" אני מצייתת ומנסה למצוא את המילים הנכונות שיפיגו קצת את הכעס שלו "אדוני אני...אני צריכה לקבל עונש, אני מבקשת ממך לתת לי את העונש שמגיע לי" אני מגמגמת, שריר לא זז בפניו וברור שהוא מצפה להמשך "הפרתי את אחד הכללים שלך אדוני, לא התפשטתי לגמרי כמו ילדה טובה ואני צריכה שתעניש אותי אדוני"
הלחיים שלי מתלהטות ממבוכה, אני ממש מתחננת בפניו שיעניש אותי.
"ואיך אני אעניש אותך?" הוא רוצה עוד.
"תצליף בי אדוני" אני מפרטת "תצליף בי חזק על הישבן"
הוא מתכופף כך שעיניו בגובה העיניים שלו, שולח יד לפטמה שלי, היא כבר קשה לגמרי והוא מושך אותה חזק " את בטוחה בזה ילדתי?"
"כן אדוני" אני מתנשמת, היד שלו עוברת לפטמה השניה "בבקשה אדוני תעניש אותי כמו שמגיע לי"
"הוא נעמד שוב "תביאי את הכסא הזה לכאן" הוא מצביע אל פינת העבודה, אני מביאה את הכסא, מעמידה אותו בדיוק בנקודה שהוא אומר.
"עכשיו, תתכופפי, שימי כפות ידיים על המושב, תפשקי רגליים" אני מצייתת, מרגישה חשופה מתמיד בתנוחה הזאת.
הוא נעמד מאחורי, מעביר את הגב המברשת בליטוף על הישבן שלי ובין רגליי "מוכנה ילדתי?"
"כן אדוני, בבקשה תעניש אותי" והוא אכן מעניש אותי. המכה הראשונה של המברשת גורמת לי לקפוץ ממקומי בקריאת כאב, זה כואב הרבה יותר מהמכות בכף היד שלו וכואב יותר מסרגל העץ שלו. "תחזרי למקום ברגע זה" ואני חוזרת.
הוא מניף שוב יד ורשף של כאב נוחת על הלחי השניה, אני מתפתלת, מנסה להפיג את הכאב.
הוא מנחית את המברשת לסירוגין על כל לחי של הישבן שלי וכמה פעמים על הירכיים שלי. דמעות נוטפות על לחיי. זאת לא הצלפה נחמדה כמו בבוקר שהוא שם אותי על ברכיו, זו הצלפה שכל כולה מבהירה שהוא לא יסבול חוסר ציות.
"את נהנית מהעונש ילדה?" הוא שואל פתאום, מפסיק לרגע את זרם החבטות.
"לא אדוני" אני מתייפחת.
"לא?" הוא נשמע מופתע, אני מרגישה משהו בין הרגליים- הידית של המברשת, היא מחליקה פנימה בקלילות ורק עכשיו אני שמה לב עד כמה אני רטובה מהעונש הזה שאני לא נהנית ממנו...
הוא משחק עם הידית פנימה והחוצה "את אוהבת שאני מעניש אותך" זו לא שאלה אז אני שותקת.
"כמה עוד הצלפות מגיעות לך לדעתך?" הוא מתעניין, מחדיר את ידית המברשת עמוק יותר, מוציא ממני גניחה.
זו שאלה מכשילה, אם אגיד מספר נמוך מדי הוא יכעס... "שלושים אדוני?" אני ספק אומרת ספק שואלת
"מרשים" אני שומעת את החיוך בקולו "אני חשבתי על עשרים אבל לא אתווכח איתך" הוא שולף מתוכי את ידית המברשת וחוזר להצליף בי ושוב העונג והכאב מתערבבים, מגרים את כל החושים שלי, מבלבלים אותי.
הוא מסיים ומרשה לי להזדקף "תגידי תודה כמו ילדה קטנה ומנומסת"
"תודה אדוני שהענשת אותי" אני אומרת מיד
"תפרטי" הוא מתענג על חוסר הנוחות שלי.
"תודה אדוני שהצלפת בישבן שלי, זה היה בדיוק העונש שהגיע לי ואני מצטערת שלא צייתתי לכלל שלך" אני באמת מתכוונת לזה להפתעתי.
"את ילדה חמודה" הוא מחייך ומעביר אצבע עדינה על הליי שלי במחווה שמפתיעה אותי מאד "בואי נלך להתקלח"
"שנינו?" אף פעם לא התקלחתי עם מישהו.
"כן, אני רוצה לוודא שתהיי נקיה במיוחד, אנחנו הולכים אחר כך לאכול ואז למקום מאד מיוחד"
באמת לא אכלתי כלום כבר שעות, כל הזמן הזה בחברתו כל כך עשיר, כל כך סוחף שאיבדתי את הזמן.
הוא מוביל אותי לחדר האמבטיה הענק "אין לנו זמן לאמבטיה" הוא אומר למרבה האכזבה, אבל המקלחון מרווח מאד ונראה מזמין לא פחות מאמבט השיש "לפני זה אני רוצה שתראי" הוא מציב אותי בגבי למראה הארוכה ואני מפנה את ראשי לאחור.
הנשימה שלי נעתקת למראה הסימנים המעטרים את הישבן שלי, כל חלק בו אדום ובנקודות מסויימות כבר החלו להופיע חבורות סגולות.
הוא מחייך למראה המבט הנדהם שלי " זה עוד כלום ילדה, חכי שאצליף בך בשוט או במקל." הוא מתפשט, מסרב לעזרתי ומכוון את המים לטמפרטורה לוהטת. הוא נותן למים לשטוף את שנינו, לא אומר כלום אבל לא מסיר ממני מבט כמה דקות.
אני מתה לגעת בו, להעביר את כפות ידיי לאורך הגוף שלו, אבל הוא שוב מסרב לעזרתי כשהוא מסתבן, אומר לי לחפוף בינתיים את השיער.
אחר כך הוא ממלא את כך ידי בסבון הנוזלי "תסתבני...לאט לאט" הידיים שלי מחליקות על גופי, הסבון מעלה קצף ריחני עשיר
אני מתרכזת בשדיים שלי, צובטת את שתי הפטמות .
"בין הרגליים" הוא דורש, הקול שלו נמוך, הזין שלו נוקשה.
אני שמה עוד סבון על היד, מנקה ביסודיות את פנים הרגליים "תכניסי אצבע פנימה" אני מצייתת בעונג.
"תסתובבי- אל תוציאי את האצבע" אני מסתובבת עם הגב אליו, האצבע שלי בתוכי
הוא לוקח סבון וחופן את הישבן שלי "אוי" זה כואב ואני נרתעת קצת.
"שקט ילדה, זה חלק מהעונש שלך" הוא דוחף אצבע לישבן שלי, עמוק ואז הוא מחדיר עוד אצבע.
"אדוני בבקשה זה מכאיב" אני אומרת אבל לא באמת רוצה ישיוציא אותן.
"שששש" הוא דוחף אצבע לפה שלי ואני נכנעת לתחושות- כולי מלאה.
אני חייבת לגמור,רועדת ונאנקת, מוצצת את האצבע שלו, האצבעות שלי בתוכי ושתי אצבעות שלו בישבן שלי
"אל תגמרי" הוא אומר פתאום כאילו קרא את מחשבותיי מוציא את האצבע מפי ומחליק אותה ישירות אל הדגדגן שלי.
"בבקשה בבקשה תן לי לגמור" אני מבקשת- מתחננת, אני שעד לא מזמן שכבתי רק עם גבר אחד ולא התלהבתי מזה, מתחננת בפני הגבר הזה שמכאיב לי ונהנה להביך אותי שייתן לי לגמור.
הוא לא עונה רק מגביר את הלחץ על הדגדגן "תבקשי יפה שאזיין אותך"
"אדוני בבקשה תזיין אותי, חזק, עכשיו, אני רוצה להרגיש אותך בתוכי" אני אומרת מיד, נואשת להגיע לשיא.
הוא מחיך " מי יכול לסרב לזה?" הוא מוציא אצבעות מתוכי, סוג את המים ומכוון אותי החוצה. החדר אפוף אדים.
"בואי ילדה קטנה" הוא מכופף אותי מעל מושב האסלה הסגור, ידיי עליו, הישבן שלי גבוה באוויר.
הוא תופס את השיער שלי, מושך בחוזקה כשהוא חודר לתוכי בפראות. הוא מזיין חזק בלי דיבורים, ידיו מושכות בשיערי, צובטות את הפטמות, שורטות את הבטן.שניה לפני שהוא גומר הוא אומר " בפעם הבאה ילדתי אני אזיין אותך בישבן"
אנחנו גומרים יחד בעוצמה.
לפני 13 שנים. 11 ביוני 2011 בשעה 5:15
