אנחנו חוזרים למקלחת זריזה ואז הוא בוחן את תכולת המזוודה שלי שלי ובוחר שמלה כחולה בעלת שרוולים קצרים, מחשוף מרובע ושני כיסים גדולים למטה, היא קצרצרה וחשבתי שהיא תמצא חן בעיניו.
אני מתלבשת, מתאימה לשמלה סנדל כחול עם עקב קטן. הוא מתלבש בקפידה כהרגלו החולתה סגולה בהירה מגוהצת להפליא ובמכנס שחור.
אנחנו עושים טיול קטן בהייד פארק והוא מספר לי על ההרצאה שהעביר ועל ההזמנה שקיבל למחר בערב מעמית שלו.
"נלך לשם מחר לארוחת ערב, יהיה לך עם מי לשחק שם ילדתי" הוא אומר ומסרב להרחיב בנושא.
אנחנו מתיישבים במסעדה ואני מגלה שאירועי השעות האחרונות פיתחו אצלי תיאבון נאה. אני אוכלת כל מה שהוא מזמין עבורי בלי שאלה.
כשאנחנו מסיימים הוא מפנה אותי לכיוון תחנת התחתית הסמוכה "עכשיו נלך לעשות קצת קניות במקום מיוחד"
"קניות?" אני מסתקרנת מיד- חושבת על חנויות הספרים העשירות של העיר ועל אלפי חנויות הבגדים.
הוא לא מגיב, שותק כמעט כל הדרך הקצרה. אנחנו יורדים והוא מנווט בזריזות בין עשרות האנשים ברחוב, מוביל אותי לרחוב צדדי שקט ונכנס לחנות לאביזרי מין.
אני מסתכלת סביב, לא מבינה מה מיוחד דווקא בחנות הזאת, הייתי כבר בחנות כזו בעבר, המבחר פה אולי גדול אבל בסך הכל זה דומה.
החנות נראית נטושה ומאחורי הדלפק ניגשת אלינו מוכרת מבוגרת יחסית לבושה שמלה כבדה ושחורה, גורמת לי לחשוב על אומנת מסיפור ויקטוריאני.
באנגלית רהוטה הוא אומר לה שקבענו והיא מחייכת וסוקרת אותי בלי בושה מכף רגל ועד ראש ומהנהנת.
"עכשיו ילדה נעשה סיבוב ונבחר כמה דברים לשים בסל" הוא מחייך בעוד האומנת הויקטוריאנית מגישה לי סלסלת קש גדולה.
אני נגררת אחריהם סביב החנות- הם שקועים בשיחה, נעצרים מול כל מדף ומתדיינים על המוצרים שעליו.
די מהר הסלסלה מלאה באריזות- אני מבחינה בשני ויברטורים שונים, בפלאג בצורת תות (מגונה לגמרי לדעתי) ובמשהו נוסף שאני לא מזהה
"עכשיו נרד לקומה התחתונה" הוא מסמן לי למהר אחריהם.
בקומה התחתונה אני נעצרת פעורת פה מול קיר אחד שעליו ערוכים המון סוגים של מקלות, שוטים ומחבטים במגוון גדלים וסוגים וקיר שני שעליו תלויות תלבושות שונות ומשונות.
"בואי ילדה" הוא מקרב אותי לקיר עם השוטים " תבחרי דבר אחד מפה" אני מהססת מול הקיר ובינתיים המוכרת נעלמת מאחורי וילון הקטיפה הסגול שמכסה את החלק האחורי של הקומה.
הוא בינתיים מתלבט בין שני מקלות . בסוף אני עוצמת עיניים ומושיטה יד קדימה וכך אני בוחרת בשוט רכיבה קטן וגמיש.
הוא מחייך באישור "בחירה יפה " המוכרת חוזרת ואומרת לו שהחדר מוכן, היא לא מעיפה מבט לכיוון שלי.
הוא לוקח את שני המקלות שהתלבט ביניהם וצועד אל מאחורי הוילון ואני בעקבותיו.
מאחורי הוילון יש חדרון קטן. יש בו שולחן כתיבה גבוה וכהה, על הקיר תלוי מדף קטן ועליו צנצנת עם ג'ל שקוף, קופסא עם כפפות רופא.
על הקיר השני תלויה מראה גדולה, כסא פשוט משלים את הריהוט.
"מה החדר הזה?" אני דורשת לדעת בחשש מבחינה שהמוכרת לא הלכה לה אלא הצטרפה אלינו.
"הטון שלך" הוא נוזף בי "זה לא טון שמקובל עליי ילדה קטנה"
"מה החדר הזה אדוני?" אני מנמיכה את קולי ושואלת בטון מתוק מאד.
"זה חדר הדגמה" הוא מחייך" כאן נוכל לבדוק אם מה שבחרנו מתאים לנו או לא" מבט מזועזע חולף על פני "כאן?? אבל...אבל...מה אם לא נרצה את הדברים אחרי שכבר פתחנו אותם?" אני שואלת מנסה למצוא דרך לצאת מזה.
"הו אל תדאגי" הוא ממשיך לחייך "רוב האנשים שמשתמשים בחדר הזה גם קונים את כל המוצרים. השאר נזרק לפח...הם יכולים להרשות לעצמם. תתפשטי" אני שולחת אליו מבט מפציר "המוכרת?"
"היא פה כדי לסייע והיא תשאר פה אז תתפשטי, מספיק לבזבז זמן"
אני מתפשטת ונותרת עירומה מולו ומול האומנת הויקטוריאנית חמורת הסבר
הוא מתיישב על הכסא והיא מחטטת בסל ושולפת את הפלאג, הוא מהנהן לאישור. היא פונה אלי ובקול מתנשא מצווה עלי להתכופף מעל לשולחן. אני מסרבת בתוקף. היא דורשת שוב בקול גבוה יותר ואני משלבת זרועות בתקיפות מעל החזה החשוף שלי ולא זזה.
הוא לא מתערב, מביט בי בשעשוע. היא עושה צעד לכיווני, לופתת את זרועי באחיזה חזקה ומתיישבת על השולחן. בלי להבין איך זה קרה אני שרועה על הברכיים שלי וכף היד שלה סוטרת לישבן שלי בכוח מספר פעמים.
אני בועטת ומנסה להתפתל אבל היא חזקה בצורה מפתיעה ומהר מאד רוח הקרב נוטשת אותי.
"עכשיו ילדה קטנה, את מוכנה להתנהג יפה?" היא פונה אלי כמו לילדה קטנה ושובבה
"כן" אני עונה בזעף ומקבלת בתגובה עוד שתי חבטות. היא מבקשת ממנו להעביר לה כפפה ואת צנצנת הג'ל.
"אדוני בבקשה אל תיתן לה לעשות לי את זה" דמעות של השפלה צורבות את עיניי כשאני שומעת את צנצנת הג'ל נפתחת.
"אם את לא רוצה עוד מכות ילדה אני מציע לך לשתף פעולה" הוא עונה.
היא מפשקת את לחיי הישבן שלי ביד אחת ובשניה מורחת ג'ל לאורך החריץ וסביב הפתח ואז היא דוחפת פנימה אצבע, לא ממש בעדינות.
אני רוטנת והיא מעניקה לי מיד חבטה מצלצלת.
היא משאירה את האצבע בפנים זמן ארוך, אני יכולה לראות שהוא נהנה מהמראה שלפניו.
היא מוציאה את האצבע סופסוף ומחליפה אותה מיד בפלאג בצורת תות. הוא גדול הרבה יותר מהפלאג שהיה לי בטיסה. מכאיב ממש.
היא אומרת לי לעמוד ולהתכופף עם הגב אליו.
אני מכופפת מולו, מניחה לו להתרשם ממראה הישבן שלי, האדום עם הפלאג קבור עמוק בתוכו. היא משליכה בינתיים את הכפפה לפח.
"יפה מאד. ניקח אותו" הוא אומר לה וצובט את הישבן המוצג לפניו. הפלאג נשלף ממני, מנוגב ומוחזר לסלסלה.
עכשיו נשלף אחד הויברטורים, גדול בצורה קצת מטרידה ובצבע ורוד בוהק.
"ילדה קטנה תשכבי יפה על המיטה" היא פונה אלי שוב כמו אל תינוקת "או שאני אצטרך שוב להשכיב אותך על הברכיים שלי?"
אני חורקת שיניים ונשכבת על הגב כמו שהיא אומרת.
היא מרימה את הרגליים שלי עוד ועוד עד שהן כמעט נוגעות בראש. כולי פעורה לרווחה למבט שלהם.
למרבה המבוכה אני רואה את עצמי במראה הגדולה, רואה את טיפות הרטיבות נוטפות מבין רגליי.
הויברטור נשלף מהאריזה והיא נעמדת למרגלות השולחן, מניחה את קצהו בפתח, מתגרה בי ממתינה להוראה ממנו.
הוא מהנהן והיא מחדירה אותו פנימה, בתנועה חלקה אחת ולוחצת על כפתור. רטט מתוק ממלא אותי ואני עוצמת עיניים ומתמסרת לתחושה.
"תחזיקי את זה ילדה קטנה" היא דורשת" בזמן שאוציא את הויברטור השני" אני לוקחת אותו בשמחה, מכוונת היטב לנקודת הרגישה ביותר שלי, מדמיינת שזה הוא בין רגליי.
פתאום אני נעקרת מהפנטזיה כשאני מרגישה שוב משהו על הפתח האחורי שלי.
המוכרת והוא מחייכים כשהם מבחינים בתדהמה שעל פני.
הויברטור השני, קטן יותר ובצבע שחור נוגע בי.
"אדוני בבקשה" אני נחנקת אבל הוא רק מחייך והמוכרת מכניסה את הקצה לתוכי וממשיכה להחדיר אותו לאט הפעם עד שהוא כולו בתוכי.
אני שרועה על גבי על השולחן רגליי למעלה ובתוכי שני ויברטורים. היא מניעה את הויברטור השחור פנימה והחוצה זה קצת לא נוח אבל לא כואב.
"תמשיכי לשחק עם הויברטור שלך ילדה" הוא מצווה ואני חוזרת לויברטור הורוד, עוצמת שוב עיניים ומבינה פתאום שהשילוב של שני הויברטורים- מלפנים ומאחור מגרה אותי מאד.
אחרי חמש דקות כאלה שני הויברטורים נשלפים מתוכי, מנוקים ומוחזרים לסלסלה לאחר שהוא מחליט שנקנה גם אותם.
האריזה האחרונה נשלפת מהסל- משהו שאני לא מזהה. המוכרת מגישה את האריזה לו ונעלמת מאחורי הוילון אחרי שהיא ממלמלת משהו באוזנו.
"בואי ילדה תעמדי לפני השולחן" אני נעמדת, מניחה ידיים מאחורי הראש, מבליטה את השדיים כמצוותו.
כאב חזק מפלח פתאום פטמה אחת ואז את השניה "אדוני?" אני משפילה מבט לעבר הדברים הקטנים שנאחזים בפטמות שלי.
"אלה מצבטים"הוא מחייך ברשעות ומושך בחוט אליו הם מחוברים. זרם של כאב עובר בי
"בבקשה אדוני תוריד אותם" הוא חופן את השדיים שלי, אגודליו משתעשים במצבטים ורק כשהוא רואה דמעה מחליקה על לחיי הוא מסיר אותם ומחזיר לסלסה בחיוך מרוצה.
"עכשיו נותר לנו רק לבחון את המקלות והשוט שבחרת" הוא מכופף אותי על השולחן, השדיים שלי נמעכים למשטח הקשה.
הוא בוחר את המקל הקצר יותר מבין השניים "חמש הצלפות מספיקות כדי שנחליט" הוא אומר לעצמו ונעמד לצידי.
המקל מונף ויורד בקול שריקה חדה לרוחב הישבן שלי.
זה כל כך כל כך כואב. הצלפה שניה נוחתת מילימטר נמוך יותר מהראשונה, שלישית טיפה גבוה יותר,רביעית וחמישית נוחתות לרוחב הירכיים שלי. הרגליים שלי בועטות ברצפה, מרקדות מצד לצד.
הוא לוקח ליד את המקל השני, לא נותן לי זמן להתאושש ומוריד אותו בדיוק רב על המקום של ההצלפה הקודמת.
אני זועקת בכאב, השתדלתי לנשוך שפתיים עד עכשיו.
הוא מצליף במהירות את חמשת הפעמים, מתעלם מזעקות הכאב והבכי שלי.
השוט כואב פחות מהמקלות אבל בשלב הזה כל החלק האחורי שלי מהישבן ועד הברכיים כואב ושורף.
אני לא מבחינה אפילו בכך שהמוכרת חזרה והיא מביטה בסיפוק על הסצנה שלפניה.
הוא מסיים ואני נותרת בלי לזוז, בוכה על השולחן.
"מתחשק לי לזיין אותך כאן ועכשיו" הוא אומר בעברית וידיו נוגעות בישבן הכואב שלי, מחליקות אל בין רגליי "אבל אני אחכה עם זה"
הוא פונה למוכרת ואומר לה שניקח את הפלאג, שני הויברטורים, המצבטים השוט והמקל הארוך.
אני קמה, נוקשה מכאב, מוחה את הדמעות ורואה שהיא מציגה לפניו תלבושת עבורי- מתנה לכבוד הרכישה הגדולה שעשינו הרגע.
התלבושת מעלה על פניי חיוך-תלבושת מושלמת של תלמידה
חולצה לבנה מכופתרת, חצאית כפלים בכחול כהה באורך הברך, עניבה קטנה בכחול תואם וגרבי ברך לבנות.
הוא מודה לה על התלבושת ועולה איתה לקומה העליונה לשלם "תתלבשי ותבואי" הוא זורק מעבר לכתפו ויוצא.
אני בוחנת את עצמי היטב מול המראה הגדולה.
הפטמות שלי נפוחות מהמצבטים, על לחיי שובלי דמעות. אני מסתובבת לאחור- הישבן שלי מלא בפסים אדומים לוהטים מעכשיו, בחבורות סגולות מהמברשת.
במורד רגליי סימני רטיבות מסגירים.
אני מתכופפת שוב על השולחן, ראשי מופנה למראה, ידי יורדת למטה מוצאת את הדגדגן.
אני לא מורידה את המבט מהישבן המוכה שלי ואני מביאה את עצמי לאורגזמה חזקה
.
לפני 13 שנים. 11 ביוני 2011 בשעה 12:40