לפני 12 שנים. 25 באוגוסט 2011 בשעה 15:01
היו לי המון מחשבות על פוסט...חשבתי להמשיך את הסיפור שלי אבל ממש לא בא לי
חשבתי להקדיש פוסט לגיבורה הספרותית האהובה עלי ועל למה היא שונה ומיוחדת אבל לא ממש בא לי
חשבתי על המון דברים שריתקו אותי ובטח ישעעמו אנשים שפויים יותר למוות...
ואז קרה היום הזה שהכל בו השתבש
ומצאתי את עצמי יוצאת מהמשרד בסערה...
מצאתי את עצמי יושבת שחניון של אחד הקניונים, לא יכולה להביא את עצמי לעלות לחנות לפגישה שקבעתי בגלל סימני הדמעות...
מצאתי את עצמי מסתובבת עם משקפי שמש בקניון כי הדמעות סירבו להתייבש והסימנים להתפוגג...
ובסוף מצאתי את עצמי שואלת למה לעזאזל אני חייבת לקחת ללב????
אבל לא מצאתי תשובה הולמת...
